רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל
ציטוטים מפורסמים

ציטוטים מפורסמים

 193

במהלך השנים נאספו הרבה מדבריו של גנדי, ואנו מצרפים כאן מגוון של ציטוטים מעניינים שמתוכם ניתן ללמוד על אופיו, אורח חייו, משנתו הפוליטית ועל הדרך שבה הוא הסתכל על החיים:

אהבת ארץ ישראל:

>> בהתייחסו לארץ ישראל, נהג גנדי לסיים את דבריו במשפט: ""השם עוז לעמו ייתן, השם יברך את עמו בשלום".

>> "אי אפשר ללמד תנ"ך בשיטה של לימוד פסוקים בע"פ והליכה לבחינות. תנ"ך צריך להורות כספר חי, כמורה דרך ליהדות ולארץ ישראל וזה כמעט לא קורה כיום".

>> "על מנת לאהוב את הארץ יש לטייל בה ולדעת את שביליה"...

>> "על שבילי הארץ יש ללכת יחפים כי דורכים על פסוקים"

>> "שלום ולהתרבות" כך נהג להפרד מתושבי הבקעה, ספק פרידה ספק פקודה בהנחילו להם את צוואתו - התרבו כמה שיותר כדי לחזק את האיזור ולהפריחו.
>> כשהיה בן שבע, לקח אותו אביו לאוסישקין. שאל אותו אוסישקין, "מה שמך ילד?" ענה, רחבעם. אבל רחבעם, קינטר אוסישקין, היה מלך רע. השיב: "אבל אני אהיה איש טוב ואתקן את מה שהוא קלקל".
>> "גוייסתי למען המולדת. אני נולדתי בארץ שבה העשן והאש, הדם והיגון, היו כל ימי חיי. מאז ועד היום נמצא האקדח מתחת לכר שלי, ולצערי זה עוד יהיה הרבה דורות."

>> "ראינו בגולה חלק מן ההוויה שלנו כאן וחלק מן היש ומן העשייה. הבנו שאנו יוצרים את המדינה על מנת להביא לכאן את העם היהודי.... את שנותי הקובעות, מגיל 17, חייתי באווירה של יחס וזיקה לגולה... אפילו שירי ההעפלה של הפלמ"ח אינם רק שירים של חברמניות והווי, אלא ביטוי למאבק שלנו על זכות העלייה של הגולה. לימדו אותנו שמטרות הציונות הן: התיישבות, הגנה ועלייה..."

על הפוליטיקה:

>> "התחנכתי בבית שבו אבא אמר כי צריך לברוח מן הפוליטיקה. קראנו הרבה תנ"ך בבית וכל פעם היה אבא חוזר לפרק ט' בספר שופטים, למשל יותם המפורסם: "הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך".
פנו העצים לנותני הפרי, לזית, לתאנה ולגפן, אך אלה סרבו למלוך ורק האטד העקר והקוצני הסכים לשלוט עליהם. ולא רק זאת, אלא שמיד התחיל לאיים: "אם באמת אתם מושחים אותי למלך עליכם, באו חסו בצלי, ואם אין - תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון"

מורשת קרב:

>> "...אני סבור, שמותר לבכות וכי זה אנושי, וכי זה לא מעיד על חולשה אלא על אנושיות, על רגש וכאב.
אני בכיתי גם כן בנפול חברי... ואולי בכיתי בפעמים אחרות, ואינני מתבייש לומר זאת, ואינני מקבל שהיה בכך סימני חולשה. ואלי דווקא ההיפך מכך.
תבכו, חיילי "גולני", כמה שבא לכם. אנחנו בוטחים בכם גם כשאתם בוכים, אבל תשתדלו שהבכי יהיה מנת חלקם של אנשי החיזבאללה".
>> "כאשר אני עובר ליד הקסטל אני נזכר בחבר שלי מקורס המ"מים, שנהרג שם בהתקפת הערבים על הקסטל..., מפקד הפלוגה נחום אריאלי. נחום נתן אז את הפקודה לנסיגה במילים האלה: "כל הטוראים - לסגת! המפקדים נשארים לחפות!". הוא עצמו נשאר לחפות על נסיגת חייליו ומצא שם את מותו. דומני, שהפקודה שלו, המצווה על המפקדים להישאר ולחפות, יכולה היתה להינתן רק בפלמ"ח ואחר כך בצה"ל. לא תמצאו כמותה בצבאות אחרים. זוהי הפקודה הכי מוסרית ששמעתי מעודי, וזה לא עוד צ'יזבת אלא פרק מחיינו."

>> "במלחמת ששת הימים (יוני 1967) זכיתי להיכנס בשערי ירושלים העתיקה עם שר הביטחון דיין, הרמטכ"ל רבין ואלוף הפיקוד נרקיס ולהישבע אתם נאמנות לעד לירושלים. שלושת עמיתי נאספו אל אבותיהם זה מכבר ופיקדון מילוי השבועה נותר בידי, ואני אשאר נאמן לחברים שנשבעו איתי, ונאמן לחברים שנפלו על שחרור העיר והגנתה."

>> "בזמני הושמעה ביקורת נוקבת עלי ועל מפקדי המשנה שלי, מדוע אנחנו הולכים עם האנשים ובראשם בארץ-המרדפים במלחמת ההתשה. השיבותי, שכך חונכתי בפלמ"ח ובצה"ל וכי זוהי המלחמה של פיקוד המרכז והמפקד צריך להיות עם אנשיו במלחמה, להדריך, לפקח, לפקד ולהיות אחראי. לא נשארתי בעורף. את זה בדיוק ציפינו לראות אצל כל מפקד בצה"ל."

על משנתו הפוליטית:

>> "הציונות כולה היא ציונות של טרנספר. טרנספר של העם היהודי מן הגולה לציון, וטרנספר של הערבים מן הארצות השכנות לפלשתינה, שבאו לכאן על מנת ליהנות ולהתבשם מן הרווחה שהיהודים הביאו לארץ הזאת. עכשיו הגיע שעתו של הטרנספר השלישי, הפרדות העמים, כדי שיפסיקו לרצוח זה את זה. אם טרנספר אינו מוסרי גם הציונות אינה מוסרית - הרי כל 80 הקיבוצים של השומר הצעיר עד האחרון בהם יושבים במקומם של 80 כפרים או שבטים ערביים, שנקנו, סולקו ברחו או טרונספרו".

>> "אין לי זכויות יוצרים ולו על שורה אחת בהשקפת העולם שלי. חינכו אותנו על ציונות ועל סוציאליזם, תוך דגש על הציונות האקטיביסטית וה"הגנה". ההגשמה האישית ושלמות הארץ עמדו במרכז חיינו, והיה ברור כשמש בצהריים: מולדת אין מחלקים."