רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

סיפור חיים

סוף דרכו
בנגב הנצור, ברוחמה, הכיר את יעל סלע, ממשפחת חלוצים מבוברויסק שייסדה את דגניה ב'.

ב- 17 לאוקטובר 2001, הוא ל‘ תשרי תשס"ב, חל, על פי התאריך העברי יום הולדתה של יעל, אשתו. בסביבות 6.30 יצאו גנדי ויעל מחדרם שבמלון הייאט בירושליים, לכיוון חדר האוכל. כרבע שעה לאחר מכן עלה בחזרה כדי להתראיין לערוץ 7. בכניסה לחדרו הוא נורה 3 יריות והמתנקש נעלם. אשתו יעל מצאה אותו מעט מאוחר יותר מוטל על הריצפה בכניסה לחדר. הוא פונה לבי"ח הדסה שם נקבע מותו.
בשעות הצהריים של אותו היום אמורה היתה התפטרותו מן הממשלה להיכנס לתוקפה.
רחבעם זאבי (גנדי) הי"ד היה בן 75 במותו.
עוד בחייו נהג לספר שהוא מקווה להיאסף בשנתו ה-119 כדי שניתן יהיה לומר עליו: "הלך לעולמו בטרם עת". אך ליתר ביטחון ביקש מחבריו ובניו לקרוא על קברו את מילות המקאמה שכתב לו חיים חפר כשעזב את צה"ל.

"…מה נאמר לו לגנדי ביום פרידתו, והוא הרי לא נפרד
הרי עוד שמו ומעשיו יכו הדים בין חוף פלשת וארץ גלעד.
הרי עוד הרבה יספרו תלמידיו וחבריו לנשק בצה"ל
החל בתורת המלחמה שלו וכלה בדאגתו לחוט ולשרוך נעל.
אבל דבר אחד נאמר לו אנחנו, ידידיו -
אשרי האיש שחי כאשר צה"ל וארץ ישראל למראשותיו".