רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

סיפור חיים

משפחה
בנגב הנצור, ברוחמה, הכיר את יעל סלע, ממשפחת חלוצים מבוברויסק שייסדה את דגניה ב'.

בנגב הנצור, ברוחמה, הכיר את יעל סלע, ממשפחת חלוצים מבוברויסק שייסדה את דגניה ב'. היא, חיילת בפלוגת הקשר החטיבתית, שהוטל עליה להעביר בלילות דו"ח יומי מסכם המגיע בחצות במורס מגדודי החטיבה, לידי קצין המודיעין של החטיבה, גנדי.
הוא צריך לעבד את החומר לדו"ח חטיבתי, ואותו לשלוח למפקדת החזית של יגאל אלון היושבת בגדרה. יותר מפעם אחת קרה שכל הדו"ח שהעבירה לא כלל אלא מילה אחת: א.מ.ל – אין מה לדווח. אבל גם אז הלכה ובאה עם ההודעות לקצין המודיעין, ולילה אחד הוא ביקש: הישארי.
היא נשארה. לתמיד.
בסוף שנת 50 נישאו בשתי חגיגות. בדגניה ב' היתה אז מחלת הפה והטלפיים ולא ניתן להביא לשם את האורחים, לכן ערכו חופה בירושלים. מאוחר יותר חגגו גם בדגניה ב', ונשארו לחיות שם כמה שנים. רחבעם כתושב-לא-חבר ויעל כבת משק.

"אני זוכר את דברי קדיש לוז בחתונה. הוא מקווה, כך אמר, שנהיה ראויים לזיווג בין ירושלים לדגניה בישראל המתחדשת. התיזה הזו של קדיש, חדרה ללבי ולנשמתי...
יעל הלכה אתי מתפקיד לתפקיד שעשיתי בצה"ל על פני כל הארץ, והיתה "עזר שכנגד" קלאסית. גם היום, בפעילות שלי בתנועת "מולדת", היא הכוח המניע והדוחף, ואני מאזין לשיפוטה ולשיקול דעתה. החיים שלה במחיצתי היו בוודאי קשים, אבל גם מעניינים, ואני מאושר שהיא לצדי."

והקימו בית שיהיה פתוח בפני אלפי ידידים וחברים שיתווספו לאורך השנים. חברים מבית-החינוך וחברים מהמחנות העולים ומההכשרה הצעירה ומהפלמ"ח ומהצבא. מדריכים וחניכים ומורים ומפקדים ופקודים. יהודים ונוצרים וערבים, שקראו ביישובם רחוב על שמו על שום העזרה שהגיש להם. נהגי אוטובוס, וקיבוצניקים, ופועלים ואנשי עסקים. אין צעירים מדי ואין מבוגרים מדי. אין מורמים מעם ואין נחותים.
ורחבעם, איש רעים להתרועע, יושב אתם ושר, "לחיי העם הזה, שכמה טוב שהוא כזה!"