רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

תרבות

רחבעם זאבי, איש תרבות, אוהב ספר וזמר עסק רבות בנושאי תרבות במסגרת עבודתו כמנהל מוזיאון ארץ ישראל, כשר התיירות ובאופן פרטי. נאומים ומאמרים שלו על שבוע הספר העברי, הזמר העברי, הלשון העברית ועוד מוצגים בהמשך.

אדוני היושב-בראש, חברי הכנסת הנוכחים,
היום נפתח שבוע הספר העברי לשנת התשנ"ח, שנת היובל לישראל, ודומני שלא אגזים אם אומר, שזה צריך היה להיות יום חג בישראל, ואולי מהבולטים בציוני היובל.
יש הקוראים להוצאות הספרים "תעשיית הספרים", וזה נכון בראייה הכלכלית, אבל אני רוצה להמשיך ולראות בהן את יצירת הספרים, החל מכתיבתם ועריכתם ועד הדפסתם וכריכתם.

אדוני היושב-בראש, חברי הכנסת הנוכחים,
היום נפתח שבוע הספר העברי לשנת התשנ"ח, שנת היובל לישראל, ודומני שלא אגזים אם אומר, שזה צריך היה להיות יום חג בישראל, ואולי מהבולטים בציוני היובל.
יש הקוראים להוצאות הספרים "תעשיית הספרים", וזה נכון בראייה הכלכלית, אבל אני רוצה להמשיך ולראות בהן את יצירת הספרים, החל מכתיבתם ועריכתם ועד הדפסתם וכריכתם. דווקא בימים אלה של עלייה מטאורית בצריכת התרבות והלא-תרבות האלקטרונית, בריבוי תחנות רדיו וערוצי טלוויזיה, חובה עלינו לבחון בשבע עיניים כיצד נשמור ונפתח את יצירת הספר העברי, כיצד בנינו ימשיכו להיות בני עם הספר, העם שהעניק לעולם את ספר הספרים ונקרא גם בפי הגויים "עם הספר". כך זה בקוראן הערבי וגם בשפות האירופיות. דומני שבערבית זה נקרא אהיל אל-כיתאב, ובאנגלית - THE PEOPLE OF THE BOOK.
אף על-פי שיש הישגים מרשימים בשדה יצירת הספר או המו"לות בישראל, עלינו לזכור שהעושים במלאכה זו נאבקים בתנאים קשים במלאכתם: החל בכך שהם מדפיסים ספרים לאוכלוסייה קטנה יחסית במושגים גלובליים וכלה בעליות ובתמורות באמצעי הייצור. לכן הצעתי אשתקד הצעת חוק לביטול גביית המע"מ מספרים שנדפסים בישראל. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית במליאה, ומאז היא ממתינה בועדה הכספים למושיע ולגואל שיצביע על המקור הכספי למימושה. אני מקווה שלא ירחק היום ודבר זה יסתייע, ובא לציון גואל.
מאז שבוע הספר העברי אשתקד ועד היום ראו אור בישראל 4,000 כותרים חדשים, כלומר ממוצע של 11 ספרים ליום, ואם נפחית מימות השנה את ימי השבת וימי החג שבהם שובתים מהמלאכה, יהיה הממוצע 14-13 ספרים ליום, ועל כך יש לברך את העושים במלאכה - הסופרים, העורכים, המקלידים, המגיהים, המדפיסים, הכורכים והמו"לים.
בישראל הקטנה יש 140 הוצאות ספרים שמשתתפות השנה בשבוע הספר, ועליהן יש להוסיף את אלה שאינם משתתפים בחגיגה הזאת, וכך נקבל קהילה גדולה של יוצרי ספרים, שאותם אנחנו רוצים לברך היום בחגם-חגנו זה.
יש לנו מידע סותר. מצד אחד, עולה הצריכה התרבותית של התקשורת האלקטרונית, רדיו וטלוויזיה, על-ידי ריבוי תחנות, ריבוי ערוצים. ומצד שני, המספרים מעידים ביום-יום על כך שמדפיסים יותר ספרים. שבוע הספר העברי מגיע לכדי 15% מהצריכה השנתית של ספרים, ותיכף אעמוד על המספרים. אפשר להאמין לנתון זה או זה, אבל צריך לשאוף שאיפה משותפת שהצריכה תעלה ותגדל, מפני שאנחנו מגדלים דור חדש, שבאופן טבעי נדחק הרחק או הצדה מצריכת ספרים.
היה זמן שסברתי, כי שבוע הספר מכה את מוכר הספרים הקטן, הקמעונאי, אלא שעד מהרה למדתי, כי בשבוע הספר נמכרים, כפי שציינתי, כ-15% מכלל מכירות הספרים. זאת ועוד, רבים מאלה שקונים בדוכני שבוע הספר לא היו קונים ספרים אלמלא האירוע העממי הזה, שמביא לכיכרות ילדים והורים, אנשים קשי-יום וחיילים. כאן מתחיל הרומן שלהם עם הספר העברי, וההמשך - מי ישורנו.
בשנה נמכרים 40 מיליון ספרים, והם נקלטים בבתי ישראל, שם הם עתידים להיאבק בערוצי הטלוויזיה, במשחקי הטלוויזיה ובאינטרנט, שכבודם במקומם, אבל אוי לנו אם הם ידחקו לפינה את הספר.
דומני שאין מדינה בעולם שיש לה מפעל כזה של שבוע הספר, אשר מתקיים בהקפדה זה 37 שנים, וראוי הוא שתצא מכאן, מכנסת ישראל, ברכה חמה לעושים עבודה זאת.
משורר ערבי מפורסם, אלמתנבי, מהמאה ה-10, אמר את המשפט הבא - בתרגום עברי: המקום הנעים לי מכול - האוכף, האוכף של הסוס; והטוב בחברי הוא ספר למקרא.
ואילו אצלנו היהודים הכתיבה והקריאה הן מצוות עשה, שכל יהודי מחויב בהן מראשית היותנו לעם. "ועתה כתבו לכם", כתוב בספר דברים, וחז"ל, במסכת סנהדרין, פירשו, שכל אדם מישראל חייב לכתוב ספר תורה לעצמו כדי שיקרא בו. ואכן, בתי ישראל היו תמיד משופעים בספרים. חכמי ישראל דיברו הרבה בשבח הספרים, ואביא את דברי רבי שמואל הנגיד מהמאה הי"א:
"ספר יהי רעך עלי דרך
ובביתך ספר יהיה עמך
למלאכתך את יומך הבה
ולספרך לֵילָךְ יְהִי יוֹמָךְ".

ורבי משה אבן עזרא אמר: הספר הוא החבר היותר טוב בעולם.
על חשיבות הספר נלמד מסיפור האגדה הזה: "ויהי כאשר גירש אלוהים את האדם ואת אשתו מתוך הגן אשר בעדן, ויחמול עליהם מאוד. ויאמר אלוהים: בגן עדן היו החיות, העופות וכל אשר נוצר ידידיו של אדם. והוא לשונם ושיחם הבין ולא ישב בדד. ועתה אכל מעץ הדעת, ותבוא בו רוח נגדים המפרידה את הלבבות, וילמדו ממנו הברואים כולם וירחקו אף הם זה מזה. ומה אעשה לאדם ויוכל נשוא את בדידותו?" כלומר אלוהים שואל, איזה פיצוי אני יכול לתת לו על בדידותו, עכשיו כשאינו מבין עוד את שפת החיות.
"ויצא דבר אלוהים: ספר אתן לו לאדם ובידו לעשותו לידידו ולהביאו לשכון כבוד בנווהו. חצבה יד קודשו אותיות מהררי קדם ורוח אלוהים ליהטה וצירפה אותן ותשימן במגילת ספר. מאז הימים מלווה הספר את האדם בדרכו, מאז הוא ידידו, ומאז הוא מפאר את אוהל ביתו עד היום הזה. וכך יהיה כל ימי האדם על הארץ." מי שסיפר את האגדה הזאת לא ידע על טלוויזיה כי תבוא אלינו.
שבוע טוב, שבוע הספר העברי.

הכנסת, ט' בסיוון תשנ"ח, 3/6/1998