רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

תרבות

רחבעם זאבי, איש תרבות, אוהב ספר וזמר עסק רבות בנושאי תרבות במסגרת עבודתו כמנהל מוזיאון ארץ ישראל, כשר התיירות ובאופן פרטי. נאומים ומאמרים שלו על שבוע הספר העברי, הזמר העברי, הלשון העברית ועוד מוצגים בהמשך.

זהו המסר של תערוכת אמנות ישראלית המוצגת במוזיאון ישראל, ואת זה מציגים בכסף ציבורי
יגידו עלי בשל רשימה זו, שאני מנסה להטיל צנזורה פוליטית. יגידו שרק במשטרים טוטליטריים אין חופש אקדמי או תרבותי. יגידו שזאת קנאה בין מוזיאונים בשל זיקתי למוזיאון ארץ-ישראל, ת"א. יגידו מה שיגידו, אני חייב לספר זאת.

זהו המסר של תערוכת אמנות ישראלית המוצגת במוזיאון ישראל, ואת זה מציגים בכסף ציבורי
יגידו עלי בשל רשימה זו, שאני מנסה להטיל צנזורה פוליטית. יגידו שרק במשטרים טוטליטריים אין חופש אקדמי או תרבותי. יגידו שזאת קנאה בין מוזיאונים בשל זיקתי למוזיאון ארץ-ישראל, ת"א. יגידו מה שיגידו, אני חייב לספר זאת.
במוזיאון ישראל, ירושלים, שהוא מוסד נתמך על-ידי הממשלה ומתחזה למוזיאון לאומי, מציגים כעת תערוכה של פת"ח. לא קוראים לה בשם הזה, אבל זהו תוכנה.
יש בה, בתערוכה הזאת, תמונות שצולמו בידי אחד, אלכס ליבק, וציורים של טרטקובר. ואלה שמות התמונות: פלשתיני משליך בלוקים בקסבה של שכם; ערבי ישראלי משליך אבנים; אמן פלשתיני מציג פסלו; חיילים בעימות עם פלשתיני; חייל עוצר ילד פלשתיני בשכם; אנדרטה לילדי פלשתינים הרוגים; שני נערים הרוגים מענבתא; פועל ישן בתל-אביב; אשה ותינוקת במחנה פליטים.
הציורים מציגים מעצר, כתיבת סיסמאות על הקירות על ידי מתקומם ערבי, חייל יהודי עם פנים וקסדה נאציים קושר את עיניו של פלשתיני.
יש בתערוכה הזאת שני פריטים מעניינים נוספים: מסגרות שבמרכזן תת-מקלע עוזי (מפלסטיק, תוצרת הונג קונג), ושמה של היצירה הזאת: "אמנות יהודית"; הפריט השני גם הוא מורכב ממסגרות שכתוב עליהן באנגלית Fuck the State (דפוק את המדינה). זה כתוב פעמיים, כדי להבטיח שתראו. לא נאמר באיזו מדינה מדובר, אבל הכל מבינים.
מסתבר שזוהי תערוכה של אמנות ישראלית, המיועדת לחילופי תערוכות עם ברית המועצות וגרמניה. שידעו הרוסים והגרמנים כי בארץ הקודש העתיקו את שיטותיהם מאתמול ושומרים על הגחלת, שיראו את הקלגסים הציוניים בשטחים...
בפתחה של התערוכה כתובה מטרתה לאמור: "מטרה לימודית. ללמוד, במובן העמוק של המלה, ולשאול שאלות".
אז אני שואל את מנהל המוזיאון והנהלתו, את חבר הנאמנים שלו, את ראש העיר ירושלים ואת שר החינוך והתרבות: זוהי הבשורה שלכם לעם בישראל וגם לייצוא בחו"ל? את זה מציגים בכסף ציבורי? זהו כרטיס הביקור של האמנות הישראלית?
התלבטתי אם להביא את הדברים האלה לידיעת הציבור שהרי בכך אני מפרסם דבר תועבה. אבל אינני יכול לשתוק ואני מצפה לתשובתם של הנ"ל.

ידיעות אחרונות, 21.10.91