רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

קום והתהלך בארץ

רחבעם זאבי היה ידען גדול בתולדות ארץ ישראל ועסק בנושא רבות במשך השנים ובמיוחד בשנים בהן ניהל את מוזיאון ארץ ישראל. אהבת הנפש שלו לארץ באה לידי ביטוי במאמרים ובנאומים רבים אשר כתב בנושא.

להתיישבות החקלאית בבקעה יש יתרונות רבי משקל בשל האקלים החם של האזור. הודות לכך, מקדימים הגידולים החקלאיים להבשיל, והם מופיעים בשוק שבועות וחודשים לפני האספקה שבאה ממקומות גידול אחרים. מומחים לחקלאות קבעו, שבקעת-הירדן יכולה להיות גן הירק, מטע הפרי וחממת הפרחים של אירופה בחודשי החורף.

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת הנוכחים, נציגי המתיישבים בבקעה,
מלחמת ששת-הימים החזירה אותנו אל מחוזות המולדת שנעקרנו מהם במלחמת השחרור, ובהם בקעת-הירדן.
כבר מהימים הראשונים שלאחר המלחמה היתה הסכמה לאומית על כך שיש להחזיק בבקעת-הירדן. גם במערך וגם בליכוד הסכימו, שגבול הביטחון שלנו חייב להישען על נהר הירדן, וממשלות המערך של אז עסקו בהקמת התיישבות חקלאית וקהילתית בבקעת-הירדן.
להתיישבות החקלאית בבקעה יש יתרונות רבי משקל בשל האקלים החם של האזור. הודות לכך, מקדימים הגידולים החקלאיים להבשיל, והם מופיעים בשוק שבועות וחודשים לפני האספקה שבאה ממקומות גידול אחרים. מומחים לחקלאות קבעו, שבקעת-הירדן יכולה להיות גן הירק, מטע הפרי וחממת הפרחים של אירופה בחודשי החורף. חשבנו אז אפילו על הקמת נמל-תעופה בתחום הבקעה, שממנו נייצא במישרין את התוצרת החקלאית לאירופה.
עם נתון מרנין זה הקימונו שני תריסרים של יישובים - ממחולה בצפון הבקעה עד קלי"ה בדרומה. עשו במלאכה ועדת השרים להתיישבות, המחלקה להתיישבות של ההסתדרות הציונית וצה"ל. בעת שמשי כאלוף פיקוד המרכז ראיתי כמשימה ביטחונית עליונה את הטיפול בהקמת היישובים, בפיתוחם ובביסוסם. בצה"ל הבינו אז, שלהתיישבות יש ערך ביטחוני גדול, שכל כלי רכב של מתיישבים כמוהו כפטרול, שכל יוגב כמוהו כזקיף של עם ישראל. ראינו ביישובים יחידות חוקיות שלנו ודאגנו לכל מחסורם. הנחו אותנו דברי הרמטכ"ל רבין, שאמר: ייעודה של כל נקודה נוספת הוא גם ביטחוני וגם התיישבותי. לכל נקודה ונקודה בהתיישבות יש חשיבות אסטרטגית.
כך חשבו בימים ההם בממשלה ובצה"ל ובסוכנות היהודית ובהסתדרות הציונית, והקמנו יישובים יפים עם סיכויים ורודים. אומנם היו קשיים של אקלים ושל ביטחון, אבל החזון והתקוות גברו עליהם. אלא שהכרסום באמונה ובצדקת-הדרך, הסדקים בהשקפה על זכותנו על ארץ-ישראל, הרפיון במעשה הציוני מבית-היוצר של ממשלות האיחוד הלאומי, הביאו גם את ההתיישבות הזו, של בקעת הירדן, למשבר חמור: מתיישבים נוטשים את כפריהם, בתים עומדים ריקים, משקים עזובים, חממות נהרסות ועמל כפיים של שני עשורים יורד לטמיון.
אחת לארבע שנים באים עסקני המפלגות למתיישבים בבקעה ומבטיחים להם, שהנה, מייד אחרי הבחירות, יעשו המפלגות ושליחיהן בממשלה למען הבקעה, שהרי לגביה אין ויכוח בין שתי המפלגות הגדולות. מבטיחים ונוסעים ושוכחים...
יש לברך את חברת הכנסת עדנה סולודר, שהעלתה לדיון את הנושא הזה תחת הכותרת "כן לבקעת הירדן".
אני מקווה, שלפחות חברי הליכוד והמערך בבית הזה יסכימו להחלטה, המחייבת את ממשלת ישראל לנקוט לאלתר צעדי שיקום מיידיים של ההתיישבות בבקעת-הירדן. לא סיסמאות יביאו מזור לחבל-ארץ זה, אלא מעשים: מבצע אכלוס מהיר ואגרסיבי של יחידות המשק הריקות והנטושות, הזרמת אמצעי ייצור ליישובים, טיפול קהילתי ומתן שירותים למתיישבים.
אם בכל בקעת-הירדן אין אפילו סניף אחד של בנק כלשהו - הרי אפשר להבין מכך את הסבל והטרדות של המתיישבים. הייתי נוכח במחזה מביש, שבו ביקשו מתיישבים במעלה-אפרים מבעל חנות מקומית כי ייאות לתת להם מזומנים תמורת המחאות, והוא לא היה יכול למלא את מבוקשם. האם לממשלה אין השפעה על הבנקים בישראל, שמזדרזים להתחרות בינם לבין עצמם על כל רחוב ולקוח בתל-אביב?
וכמו עם השירות הבנקאי, שאיננו, כך גם עם שירותים אחרים שלא הובאו לשם במשך 22 שנים של התיישבות יהודית בבקעה.
עם ישראל שילם מחיר כבד מאוד על הגנת בקעת-הירדן: 290 חללים. האם הם נפלו בכדי? האם הדם הזה של הבנים נספג באדמת הבקעה ונשכח, ואנחנו לא נפריח אותה? האם נהיה אדישים לעמלם של חלוצים ובונים יהודים, שנצרבו באש הבקעה הלוהטת ובנו יישובים, נווה ובית, שתלו עצים וכרמים - והיום אנו עוזבים אותם במצוקתם?
נצא מכאן בצעקה גדולה להצלת ההתיישבות בבקעה. נגיד "כן לבקעת הירדן", מפני ששם נמצא קו ההגנה האסטרטגי שלנו, מפני ששם מונח פוטנציאל חקלאי-כלכלי אדיר, מפני שהתיישבות חזקה שם תקבע את גבולה של ישראל במזרח.
תודה.
נקום מחר בבוקר ונתחיל מהתחלה.