רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

צבא

האלוף רחבעם זאבי היה אחד המפקדים המוערכים ביותר בצה"ל. הוא בלט במחשבתו המבריקה והייחודית, מנהיג, מפקד ההולך בראש חייליו באומץ וביטחון ללא כל פחד. את רוח הלחימה הנחיל לדורות אחריו, תורתו מובאת כאן.

בהלוויות של חיילי צה"ל שנפלו בדרום לבנון בכו חבריהם לגדוד מחטיבת "גולני". הצלמים תפשו אותם בבכיים, העיתונאים כתבו על כך והכל הודפס בעיתונים בהבלטה ובצבע.
ואז באו "המומחים" והגדירו זאת כחולשה. אין זה נאה שחיילים בוכים, הם אמרו. היה מי שסיפר כיצד רואים זאת בדמשק ובטהרן, ופסק שחיילים לא צריכים לבכות.

בהלוויות של חיילי צה"ל שנפלו בדרום לבנון בכו חבריהם לגדוד מחטיבת "גולני". הצלמים תפשו אותם בבכיים, העיתונאים כתבו על כך והכל הודפס בעיתונים בהבלטה ובצבע.
ואז באו "המומחים" והגדירו זאת כחולשה. אין זה נאה שחיילים בוכים, הם אמרו. היה מי שסיפר כיצד רואים זאת בדמשק ובטהרן, ופסק שחיילים לא צריכים לבכות.
ואילו אני סבור, שמותר לבכות וכי זה אנושי, וכי זה לא מעיד על חולשה אלא על אנושיות, על רגש וכאב.
אני בכיתי גם כן בנפול חברי: אני זוכר בפסח תש"ח, כשהיינו בקרבות משמר העמק הגיעה אלינו הבשורה על נפילתו של חברי פוזה (חיים פוזננסקי), שנהרג בקרב בנבי סמואל במבואות ירושלים, ואז נכנסנו מוניה גורל ואני - חבריו של פוזה - לאוהל, לא דיברנו ובכינו.
אני מודה שבכיתי באזכרה לאריק רגב, שנפל במרדף אחרי מחבלים בבקעת הירדן, וכאשר הענקתי לבנו שרון את הרובה של אביו, נעתקו מילותי בפי ועיני זלגו דמעות.
אני מאשר כי נחנקתי מדמעות כאשר ספדתי בהלוויה לחברי הטוב קותי (אלוף יקותיאל אדם), שנפל במבואות ביירות.
ואולי בכיתי בפעמים אחרות, ואינני מתבייש לומר זאת, ואינני מקבל שהיה בכך סימני חולשה. ואלי דווקא ההיפך מכך.
תבכו, חיילי "גולני", כמה שבא לכם. אנחנו בוטחים בכם גם כשאתם בוכים, אבל תשתדלו שהבכי יהיה מנת חלקם של אנשי החיזבאללה.

מולדת, (89-88), כסלו-טבת תשנ"ו, 1995/ 12-11