רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

צבא

האלוף רחבעם זאבי היה אחד המפקדים המוערכים ביותר בצה"ל. הוא בלט במחשבתו המבריקה והייחודית, מנהיג, מפקד ההולך בראש חייליו באומץ וביטחון ללא כל פחד. את רוח הלחימה הנחיל לדורות אחריו, תורתו מובאת כאן.

אחרי פעולת השייטת באנצריה שבלבנון, הלכתי לניחום אבלים אצל עמוס אברמסון ביבנאל, שבנו אריה נפל בפעולה. מצאתיו עומד בפתח חצרו, מקל מעץ שיזף בידו והוא משגיח על עבודות המשק כמו בכל ימות השנה.
עמוס הוא מבני המתיישבים בבית-גן (שהיום היא חלק מיבנאל). הוא גר בבית שנולד ואשר נבנה על ידם במו ידיהם.

אחרי פעולת השייטת באנצריה שבלבנון, הלכתי לניחום אבלים אצל עמוס אברמסון ביבנאל, שבנו אריה נפל בפעולה. מצאתיו עומד בפתח חצרו, מקל מעץ שיזף בידו והוא משגיח על עבודות המשק כמו בכל ימות השנה.
עמוס הוא מבני המתיישבים בבית-גן (שהיום היא חלק מיבנאל). הוא גר בבית שנולד ואשר נבנה על ידם במו ידיהם. הבית נבנה פעמיים, לאחר שפצצה מטוס סורי בתש"ח הרסה את מחציתו. עמוס היה מפקד פלוגה בגדוד הפשיטה בפיקודו של דיין והשתתף בקרבות הגדוד במבצע דני לשחרור שפלת יהודה ואחר-כך גם בשחרור הנגב. עמוס הוא בן הגליל התחתון, שכל חייו הם מסכת מרתקת של יוגב ולוחם, ואם הייתי סופר - הייתי כותב עליו ספר...
לעמוס היה אח, ששמו יונתן (יונץ), אשר היה פעיל ב"הגנה" ונשלח עם קצין מהמודיעין הבריטי ללבנון לפני פשיטת בנות הברית כדי לחבל במתקנים ליד ביירות. הם נתפשו ושוחררו מכלאם בטריפולי על-ידי החיילים האוסטרלים שכבשו את סוריה ולבנון. יונץ השתתף במלחמת השחרור ונהרג בכפר הדרוזי ינוח בגליל המערבי. אחיו עמוס קרא לאחד מבניו בשם יונתן על שמו של יונץ - יונתן.
עמוס, שאחיו נפל בתש"ח ובנו נפל כעת בלבנון, הוא יהודי מאמין שמקבל את המכות הללו כגזירה משמיים, והוא אינו חדל מלצטט פסוקים מהמקרא ומהמשנה כדי לחזק את דבריו באשר לזכותנו על הארץ הזאת. בנפול הבן הוא לא בכה, ולא גנח, ולא רטן. כאשר קצין העיר בא לבשר לו את הדבר, אמר לו עמוס: אל תגיד דבר, אני יודע מה שקרה...
כך הם היבנאלים, בני נפילים שאינם נופלים ברוחם, וזה הזכיר לי סיפור אחר על משפחתו של חיימקה לבקוב האגדי, גם הוא מיבנאל וחברם של האחים יונתן (יונץ) ועמוס אברמסון, ואיש פלוגות הלילה של וינגייט, שגם הוא פעל מעבר לקווי האויב בסוריה במלחמת העולם. לחיימקה היה אח ושמו צביקה, שהיה המדריך שלי בקורס המ"מים ב"הגנה". צביקה היה גברא-רבה ולוחם מעולה שנפל בהגנת עמק הירדן בתש"ח. הוא נפל בצמח ביחד עם גיסי, אחיה של רעייתי, בנה סלע בן דגניה ב'. חיימקה לבקוב קרא לבתו בשם צביה על שם אחיו צביקה. צביה נישאה לעמית בן-חורין, בן קיבוץ עין השופט ואיש סיירת מטכ"ל, שנהרג במבואות איסמעיליה במלחמת יום הכיפורים. חיימקה עצמו בישר לצביה על נפילת עמית, ואחרי זה הלך להודיע על כך להורי עמית בעין השופט, ולבסוף לאמו סוניה ביבנאל.
סוניה לבקוב היתה טרודה באותה עת בדוכן לחיילים שהקימה על אם הדרך ובו חילקה להם חינם אין כסף כריכים, עוגות ומשקה. היא נטשה את משמרתה זאת והלכה לעין השופט למשפחתו של עמית, בעלה של נכדתה צביה. היא מצאה אותם אבלים ובוכים ומתייפחים, ולא יכלה לשאת זאת, ואז אמרה: "מדוע אתם בוכים?! האם הוא מת בפוגרום?!"... והם הפסיקו לבכות.
כך הם היבנאלים, אנשים חזקים שאינם זקוקים להרצאות על מוטיבציה, משפחותיהם שכולות ממלחמות ישראל, אבל הן שלמות באמונתן, פניהם צרובות משמש ומרוחות ומהליכה בשדות - בשדות הירוקים ובשדות האדומים.

מולדת (112-111), כסלו-טבת תשנ"ח, 1/1998-12/1997