רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

צבא

האלוף רחבעם זאבי היה אחד המפקדים המוערכים ביותר בצה"ל. הוא בלט במחשבתו המבריקה והייחודית, מנהיג, מפקד ההולך בראש חייליו באומץ וביטחון ללא כל פחד. את רוח הלחימה הנחיל לדורות אחריו, תורתו מובאת כאן.

אדוני היושב בראש, אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת הנוכחים, חברי ומפקדי בפלמ"ח, לפני 60 שנה, ב 15 במאי 1941, החליט המטה הארצי של "ההגנה" על הקמת פלוגות המחץ - הפלמ"ח - שהיה לכוח המגויס שלו. כבר 60 שנה ונראה כאילו היה זה תמול שלשום. אולי מפני שהפלמ"ח לא פורק אף על פי שפורק, והשפעתו ושלוחותיו מלווים אותנו עד עצם היום הזה ועוד ילוו אותנו בעתיד.

אדוני היושב בראש, אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת הנוכחים, חברי ומפקדי בפלמ"ח, לפני 60 שנה, ב 15 במאי 1941, החליט המטה הארצי של "ההגנה" על הקמת פלוגות המחץ - הפלמ"ח - שהיה לכוח המגויס שלו. כבר 60 שנה ונראה כאילו היה זה תמול שלשום. אולי מפני שהפלמ"ח לא פורק אף על פי שפורק, והשפעתו ושלוחותיו מלווים אותנו עד עצם היום הזה ועוד ילוו אותנו בעתיד.

הפלמ"ח היה יצירה מקורית ארץ ישראלית, שניזונה מתנועות ההתיישבות, בעיקר הקיבוץ המאוחד, מתנועות הנוער החלוציות ומפעילי ארגון "ההגנה". הפלמ"ח היה צבא מגויס במתכונת ובארגון שאין דומים להם: הוא היה כוח לוחם של מתנדבים בתנאי מחתרת, כוח לוחם שמשולבות בו גם בנות ואפילו בתפקידי לחימה. כוח לוחם שכמעט קיים את עצמו בעבודת אנשיו בקיבוצים; כוח לוחם שהצליח לשלב באינטגרציה אמיתית בני עיר ובני כפר וגם נערים שבאו משכונות מצוקה ולקדמם לתפקידי פיקוד ומנהיגות; כוח לוחם שחי בצלם של הקיבוצים אשר שימשו לו כבסיס ומחסה; כוח לוחם שנטל על עצמו משימות ותפקידים מעל לכוחו בארגון ההעפלה הבלתי חוקית, בהקמת היאחזויות, ביצירת הגרעינים לחיל הים ולחיל האוויר; כוח לוחם שגיבש יש מאין תורת לחימה ותורת ביטחון; כוח לוחם שקלט לתוכו מתנדבי חוץ לארץ - מח"ל - ומגויסי חוץ לארץ - גח"ל; כוח לוחם שפיתח תרבות משלו בשירה ובפרוזה; כוח לוחם שלמד והכיר את כל הארץ; כוח לוחם שטיפח יחסי אנוש בין לוחמים ובין מפקדים לפקודים.

הפלמ"ח היה צבא יחפנים עליזים, שהסתפק במועט, שנשקו היה דל, שציודו היה עלוב, שמשכורתו היתה אפסית, והוא לא התאונן ולא גנח ונשא את עמו עלי שכם במורל גבוה ובהרגשת שליחות.
הפלמ"ח היה צבא שחיפש משימות, שהציע משימות, שמעולם לא אמר כי אי אפשר לבצע.
הפלמ"ח היה מסגרת לוחמת מוסרית וערכית, שכרת את ברית השיבולים והחרב עם ההתיישבות וראה בה ערך ציוני וביטחוני. הפלמ"ח עסק בחבלה ובסיירות, במשימות מודיעין ובשליחות אל העם היהודי.

הפלמ"ח היה בית הספר להכרת הארץ ולאהבת המולדת. הפלמ"ח חינך אותנו לאהבת הארץ והדריך אותנו בשביליה. במסגרתו העפלנו לחרמון וירדנו לערבה, עלינו בהר שומרון וגלשנו לבקעת הירדן, שוטטנו במרחבי הנגב וגילינו את המכתשים, צעדנו במדבר יהודה ובאנו לנאות מדבר, טיפסנו למצדה והסתתרנו במצדות עין גדי כמו דוד, שתינו בכל המעיינות וירדנו בכל בורות המים, נשמנו את עשנן של מדורות דועכות, ראינו זריחות מראשי ההרים והתפעמנו משקיעות במערב, חמקנו בסמטאותיה של עיר ערבית ועקפנו מאהלי בדואים, למדנו את עשב השדה ולסנן מים דלוחים.

הפלמ"ח הראה לנו את במת ההיסטוריה של עמנו בימים שהוא ישב על אדמתו. הלכנו בשבילים שבהם דרכו עולי הרגל לירושלים, ועמדנו בשערים של שופטים ונביאים. בני מהרשק ז"ל אמר, כי תפקידו של הסייר בכל צבא הוא לגלות את האויב, אבל אצלנו - תפקידו הוא לגלות את המולדת.

ואכן, גילינו אותה ולמדנו לאהוב אותה על כל גווניה ושיגיונותיה.
כאשר הגענו למלחמת השחרור בתש"ח העמיד הפלמ"ח שלוש חטיבות חי"ר לוחמות - יפתח, הראל והנגב. וזאת נוסף על הפלוגה הימית, שממנה צמח חיל הים, ועל מחלקת הטייסים, שהיתה למסד בחיל האוויר, ועל המחלקה הערבית, ששליחיה פעלו מעבר לקווי האויב, ועל עשרות הימאים שליוו ספינות מעפילים.

שלוש חטיבות הפלמ"ח לחמו בכל החזיתות ומול כל האויבים, ממרומי הרי נפתלי ובעומק שטח לבנון, דרך עמק יזרעאל ועמק בית שאן, בסביבות חיפה, במרכז הארץ לשחרור שפלת יהודה, בפרוזדור ירושלים ובתוככי העיר, ועד לנגב, ועד לשחרור אילת. אי אפשר לתאר את הקמת המדינה והניצחון על הצבאות הערביים הפולשים בלי חטיבות הפלמ"ח, שנשאו בחלק נכבד של המערכה והקריבו למעלה מ 1,000 לוחמים במסעות המלחמה והשחרור.
הפלמ"ח היה יצירת מופת של דור התקומה, ועוד ידברו בו היסטוריונים בעתיד.

אינני אובייקטיבי כדי לספר על מעלליו ועל מקומו בתקומת ישראל, כי נמניתי עמו, ואת נעורי ובחרותי עשיתי בשורותיו. בפלמ"ח למדתי את מוסר המלחמה ותורת הקרב, את מקומן של ההתיישבות והעלייה בהגשמה הציונית, את המשמעת לפקודת המוסדות הלאומיים הנבחרים, את אחוות הלוחמים והרעות. בפלמ"ח הכרתי את רעייתי, ולבננו הבכור קראנו בשם פלמ"ח. הפלמ"ח עשה אותי לאדם, ללוחם, למפקד, למגשים, והפלמ"ח ממלא את כל ישותי.

יורשה לי להזכיר לפחות שלושה: את מפקדו הראשון של הפלמ"ח, יצחק שדה, את מפקדו השני יגאל אלון ואת יצחק רבין, זכרם לברכה.

אני מבקש להביא את שירו של משורר הפלמ"ח חיים גורי, מתוך "הספר המשוגע", שיר שאני שב וקורא אותו מדי פעם ואני חושב שהוא אומר הכול, יותר טוב ממה שכל אחד מאתנו יכול היה לבטא.

אומר גורי בשירו:
"כמה מלים בשבחם של חברי/ דברים רבים חסרו לי, לא חסרו לי חברים טובים./ מהם הממשיכים להשמין או להקריח/ או להכסיף ולהזדקן עמי,/ מהם קלי=רגלים וכבדי=שיער,/ כמו בתמונות, כמו במכתבים.

"אינני זוכר את כולם/ ולא תמיד אני חושב עליהם./ לפעמים אני שוכח אותם לזמן רב או לזמן מה,/ אך כאשר אני שב אליהם/ אני מוצא אותם במקומם.

"היו לי חברים טובים שאהבו לחיות/ אך לא תמיד ידעו כיצד./ לאלה היה זמן ללמוד/ ואלה לא הספיקו כמעט.

"הם רצו ורצו בשדות או בפרדסים או בחורשות,/ בין השתיקות ובין הרעשים/ ועד שעמדו לרגע לנשום קצת ולנסח בקשות/ כבר היו נקראים ומתבקשים/ והסתלקו, והסתלקו כי מיהרו לעזוב או להתערב/ במצבים קשים.

"היו לי חברים שידעו לבוא ולחייך ולקחת/ מן הנערות ומן הנשים בסביבה,/ לעלות על יצוען ולעשות בהן כטוב בעיניהן.

היו לי חברים שלא ידעו,/ שהתביישו או לא העזו או לא הספיקו/ ונשארו בחוץ וזרי פרחים בידיהם,/ פרחים שהוצאו אט אט מידם הנפתחת/ והונחו על פניהם.

"היו לי חברים שידעו למתוח, לצחוק,/ לספר בדיחות ולגלגל כזבים/ בלילות החורף מתחת ליריעות או לסככות/ ובלילות הקיץ למרגלות הכוכבים.

"היו לי חברים משונים./ כאשר צחקו ראו אותם ושמעו אותם,/ כאשר ביקשו לבכות הסבו את הפנים,/ הלכו הצדה./ היו לי חברים מסוכנים.

"וכן היו לי חברים חירשים./ כאשר ביקשו מתנדב אחד/ באו עשרה, כי לא שמעו היטב,/ וכאשר אמרו להם לשוב/ נשארו ליד אוהל המטה, כמו אוריה.

"וכן היו לי חברים אילמים,/ שלעתים קרובות לא ידעו לדבר/ וביקשוני לדבר במקומם,/ לומר כמה מלים,/ שאמרו - אין דבר זה בסדר -/ וזזו לאחור/ ונשענו אל העצים או אל הכתלים.

"רבים מחברי היו שקרנים./ כאשר שאלת אותם אם הם מרגישים טוב,/ או אם חסר להם משהו,/ היו אומרים - מאה אחוז./ והיו להם עיניים אדומות וזקן בן שבועיים/ ובקושי יכלו לזוז.

"והיו לי גם חברים אלכימאים,/ שהצליחו להפוך מים ליין/ ודרך לזמר/ ועייפות לברזל/ ונעורים לפצע פתוח./ היו לי חברים משוגעים,/ אנשי רוח.

"היו לי חברים עשירים,/ שכל הארץ היתה ביתם/ והם לנו בכרמי זית או בבתי אריזה שכוחים/ או במערות עשן או על פני רכסים שטופי רוח/ כמו במיטתם./ שידעו, כמו יעקב, לחלום חלומות היוצאים מדעתם.

הפלמ"ח היה צבא מגויס במחתרת, שקיבץ בשורותיו את בני ההתיישבות ובני העיר, שעזבו לימודים ופרנסות והתקבצו באוהלים בלים במחנות מוזרים בשולי הקיבוצים, ויצאנו משם למבצעים גדולים כנגד הממשלה, הצבא והמשטרה הבריטיים על שבגדו במנדט שלהם להקים בית יהודי לאומי בארץ ישראל; ויצאנו משם לפעולות כנגד האויב הערבי, שהתאנה ליישוב היהודי; ויצאנו משם כצנחנים לעודד ולארגן את קהילות ישראל באירופה הכבושה; ויצאנו משם לארגון ההעפלה של האודים שניצלו מהשרפה הגדולה של עמנו באירופה - בספינות רעועות ומסוכנות; ויצאנו משם להעלאת אחינו מארצות ערב בשבילים נעלמים ובהברחת גבולות; ויצאנו משם להקמת היאחזויות ולהתנחלויות בכל חלקי ארץ ישראל; ויצאנו משם למלחמת השחרור כחוד החנית של צבא ישראל שעלה מן המחתרת.

במושגים רגילים של הערכת מצב ויחסי כוחות עשינו את הבלתי אפשרי והבלתי הגיוני: מעטים מול רבים, אבל נחושים ברוחנו; דלים ואביונים בנשק ובציוד, אבל עשויים ללא חת; עייפים וסחוטים עד מוות, אבל חדורים בהכרה שעלינו - על כתפו של כל אחד מאתנו - רובצת האחריות לגורל המפעל הציוני והיישוב היהודי בארץ ישראל.

דלותנו ונחיתותנו המספרית הולידו אלתורים, יצרו המצאות, עודדו חלשים, גברו על פחדים.
צבא מחתרת יחפני של נערים ונערות, וביניהם כאלה שלא צימחו זקן ולא טעמו את מנעמי החיים, היה לצבא השחרור של דור התקומה, עם החטיבות האחרות של צבא הגנה לישראל. זכינו לשחרר את צפת ולהניף את דגל הדיו באילת, לפרוץ את הדרך לירושלים ולהילחם על הרחבתה, להגן על יישובי הנגב הנצור ולהכות את הצבאות הפולשים, לשחרר את שפלת יהודה ואת הגליל העליון. צבא מחתרת של יחפנים, של נערים ונערות שהלכו בשדות, בגבולות ומעבר לגבולות והרחיבו גבולות ושחררו נצורים והקימו יישובים. צבא מחתרת יחפני של נערים ונערות שעמס על כתפיו את משימות הדור והיה למגש הכסף הטבול בדם.

תודה, אדוני.