רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

צבא

האלוף רחבעם זאבי היה אחד המפקדים המוערכים ביותר בצה"ל. הוא בלט במחשבתו המבריקה והייחודית, מנהיג, מפקד ההולך בראש חייליו באומץ וביטחון ללא כל פחד. את רוח הלחימה הנחיל לדורות אחריו, תורתו מובאת כאן.

את גופותיהן הטבוחות של חגית זביצקי ושל ליאת קסטיאל הי"ד העלו מתוך הנקיק של ואדי קלט בליל שבת.
כמעט 30 שנה לפני כן, גם כן בליל שבת, כ"ט בכסלו תשכ"ט (20.12.68) העלינו את גופתו של סא"ל צביקה עופר, מפקד סיירת "חרוב", מתוך הנקיק של ואדי קלט, לאחר שנורה ונהרג במרדף אחרי חוליית מחבלים שצלחה את הירדן ונעה מערבה לעבר ירושלים.

את גופותיהן הטבוחות של חגית זביצקי ושל ליאת קסטיאל הי"ד העלו מתוך הנקיק של ואדי קלט בליל שבת.
כמעט 30 שנה לפני כן, גם כן בליל שבת, כ"ט בכסלו תשכ"ט (20.12.68) העלינו את גופתו של סא"ל צביקה עופר, מפקד סיירת "חרוב", מתוך הנקיק של ואדי קלט, לאחר שנורה ונהרג במרדף אחרי חוליית מחבלים שצלחה את הירדן ונעה מערבה לעבר ירושלים.
הלכנו בעקבות החולייה החודרת מגאון הירדן ועד לאזור עין קלט. היינו צריכים לעבור על פני פתחה של מערה בגדה הדרומית של הנחל, ועצרתי את ההליכה עד שיהיה לנו חיפוי מהגדה הצפונית. עודני מדבר עם מתן וילנאי (אז - רב סרן), שיעשה זאת עם חוליה בפיקודו, עברו אותי צביקה והקשר שלו ובעודם עוברים על פני המערה, נפתחה ממנה אש שקטלה את צביקה.
צרנו על פתחה של המערה ומצאנו בה למחרת 3 מחבלים ועוד 2 מחבלים שהסתתרו במערה אחרת. הם התכוונו להגיע לרחבת הכותל המערבי ולזרוק שם בחג החנוכה 69 רימוני-יד שהיו ברשותם.
כעסתי על צביקה המת, שרץ קדימה ולא המתין לחיפוי שהוריתי עליו. אבל צביקה היה כבר מת, ובכלל קשה להילחם נגד המסתערים קדימה.
היכרתי את צביקה עוד משרותינו המשותף בחטיבת יפתח-פלמ"ח בתש"ח, פגשתי בו בפעולות התגמול בצנחנים וב"גולני", התראנו במלחמת ששת הימים במסע הכיבוש של חטיבת ירושלים לעבר בית-לחם וחברון. אחר כך הוא היה המושל הצבאי הראשון של חברון, ושימש גם כמושלה של חברון. קיבלתי אותו בשמחה לתפקיד מפקד סיירת "חרוב".
צביקה היה בן המושב כפר אז"ר, מלח הארץ במלוא מובנו של המונח הזה, איש האדמה, חייל בכל רמ"ח ושס"ה, לוחם שאפשר לסמוך עליו.
שבתי ובאתי אל המקום הזה בוואדי קלט פעמים רבות. הציקה לי נפילתו של צביקה והייתי בא להרהר במקום נופלו. באחד הימים ביקרו בפיקוד המרכז שמעון פרס והמשורר נתן אלתרמן. אלתרמן כתב על הביקור הזה את הדברים הבאים:
"לפני שלושה שבועות ראיתי את המקום שבו נפל סגן אלוף צבי עופר במרדף הידוע של ואדי קלט. המערה אשר מתוכה נורה אליו הצרור שהפילהו מן הצוק, היתה אולי דומה לכוך שבו ישבה האם הערביה עם תינוקה, זו שהחבלנים אשר הסתתרו מאחוריה אולי החזיקו אותה בכוח איומו של נשק בין אש לאש. הקצין שאליו נלוותי, באותו סיור שקט ומאובטח בוואדי קלט, הסביר את פרטי המרדף ולא לכל דבריו יכולתי להקשיב כהלכה כיון שמפעם לפעם, תוך אחיזה בזיזי סלע, על מנת שלא לגלוש למטה, הרהרתי מה היה פירוש הדבר להלך ולטפס כאן, בעת מרדף, עם חגור מלא, שעה שבכל רגע עשויה להיפתח עליך אש מתוך פיה האפל של מערה. לאחר שהגענו אל מערת המחבוא, במעלה ההר המסולע, עמד הקצין והורה בידו ואמר: כאן נפל צביקה. המקום היה חשוף כולו ולוע המערה פעור הישר אל מקום זה. תוך כך נסתבר לי כי הקצין המדבר היה, כנראה, גם הוא כאן, בשעת אותו מרדף ועמד אותה שעה במרחק צעדים מספר בלבד מן המערה הזאת. קצין זה היה אלוף פיקוד המרכז, רחבעם זאבי ("גנדי")... לא שאלתי אותו איך ייתכן כי מפקד החזית כולה נמצא אף הוא במקום זה בעת ההיא. לא שאלתי מפני שידעתי כי שאלה זו היא זרה כאן ורחוקה מכאן כמרחקו של טרקלין ויכוחים מן הצוקים הללו. כן, השאלה נראתה זרה ופראית בסביבה זו ואל מול האיש הזה, ורק משום שכך הדבר, אנו רואים שצה"ל הוא כפי שהוא כיום ומדינת ישראל זו קיימת".

עד כאן דברי המשורר נתן אלתרמן ז"ל, וזהו עוד סיפור מסיפורי ואדי קלט.