רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

צבא

האלוף רחבעם זאבי היה אחד המפקדים המוערכים ביותר בצה"ל. הוא בלט במחשבתו המבריקה והייחודית, מנהיג, מפקד ההולך בראש חייליו באומץ וביטחון ללא כל פחד. את רוח הלחימה הנחיל לדורות אחריו, תורתו מובאת כאן.

בתחילת שנת 1946 היה בעיצומו המאבק של היישוב היהודי בארץ-ישראל כנגד השלטון הבריטי, שגזר גזירות על צמצום העלייה היהודית ועל הגבלות ברכישת קרקעות והתיישבות ברחבי הארץ.
בליל ה-22 בפברואר 46 התקיף הפלמ"ח 4 בסיסים של פלוגות המשטרה הניידת הבריטית: בשרונה (הקריה של היום בתל-אביב), בסמוך לכפר ויתקין, בשפרעם ובג'נין. המשטרה הניידת הוקמה כדי להילחם במאבק היהודי והיא הצטיינה באכזריותה

בתחילת שנת 1946 היה בעיצומו המאבק של היישוב היהודי בארץ-ישראל כנגד השלטון הבריטי, שגזר גזירות על צמצום העלייה היהודית ועל הגבלות ברכישת קרקעות והתיישבות ברחבי הארץ.
בליל ה-22 בפברואר 46 התקיף הפלמ"ח 4 בסיסים של פלוגות המשטרה הניידת הבריטית: בשרונה (הקריה של היום בתל-אביב), בסמוך לכפר ויתקין, בשפרעם ובג'נין. המשטרה הניידת הוקמה כדי להילחם במאבק היהודי והיא הצטיינה באכזריותה.
השתייכתי אז לפלוגה ד' של הגדוד הראשון של הפלמ"ח ומשימתנו הייתה לתקוף את הבסיס ליד העיר ג'נין בצפון השומרון. יצאנו בשעת לילה במשאית מכוסה ממשמר העמק בכביש החולף על פני מגידו (לג'ון) ועוכבנו מספר פעמים בדרך מחשש למחסומים של הצבא או המשטרה. בדרך פגשנו את יגאל אלון, המפקד הנערץ של הפלמ"ח אשר ברך אותנו ולחץ את ידי הלוחמים.
הגענו לקרבת העיר ג'נין ומשם צעדנו רגלית בדרך-לא-דרך אל עורפו של הבסיס המשטרתי. כאשר התקרבנו אל הגדרות שמענו את רעמי ההתפוצצויות משפרעם הרחוקה, שבה תקפו חברינו בסיס דומה. באותו רגע ניתקו חברים שלנו את החשמל מכיוון עפולה לעבר ג'נין בהתאם לתכנית המבצע. במחנה המשטרה הניידת כבה החשמל והופעלה אזעקת-כוננות, השוטרים תפשו את העמדות ליד הגדרות ואנחנו היינו אז זוחלים בחשאי לעברן.
מפקד הפעולה, חיים אבינועם הבין שאין לנו סיכוי לבצע את הפעולה בהתאם לתכנית, כלומר: חדירה שקטה למחנה, הדבקת מטעני חבלה למנועים של כלי הרכב, הפעלת המטענים והסתלקות. חיים נצמד מאחרי סלע גדול וקרא אליו להתייעצות את מפקדי המשנה שלו, ואני בתוכם בהיותי מפקד החבלנים.
חיים הסביר את המצב, הסביר שאין לנו סיכוי "לצאת בחיים" מהמחנה אם נצליח לעבור את הגדרות, ושאל לדעתנו. אני, כמו תרנגול צעיר ונפוח, אמרתי שחינכו אותנו לא לסגת מבלי לבצע את המשימה. הפלמ"ח לא נסוג! טענתי. חברי סברו אחרת, למזלנו, ופתחנו במסע נסיגה ארוך דרך עמק ג'נין והגלבוע לעבר קיבוץ חפצי-בה, אליה הגענו עם הזריחה.
עברו מאז חמישים שנה, ומדי פעם אני שב ומהרהר בהתייעצות המפקדים מאחורי הסלע כ-20 מטר מגדר בסיס המשטרה הניידת בג'נין. מזה זמן רב סיכמתי לעצמי כי העמדה אשר דבקתי בה באותו לילה היתה שגויה. אם היו מקבלים אז את דעתי - היינו מתווספים לרשימת חללי הפלמ"ח וספק רב אם היה עולה בידינו לחבל בכלי הרכב של הבריטים. אבל אני יודע, שעמדתי התוקפנית היתה תוצאה של חינוך ממושך לדבקות במשימה כפי שלימדו אותנו בפלמ"ח.
היום אני גם יודע, שדבקות במשימה היא לא "בכל מחיר" אלא אם זה הוגדר כך. אני יודע, שעלינו לנצח בקרבות מבלי שיהיו לנו נפגעים, שעלינו לשאוף לאפס חללים ובכך נשיג את חצי הניצחון בקרב. כך נהגתי בקרבות ובמרדפים רבים בשרותי הצבאי: דבקות במטרה תוך נצירת החייל ושמירה עליו. חובתנו לעשות הכל כדי להציל חייל אחד מפגיעה.
נזכרתי בדברים האלה שוב כאשר נהרגו שלושה חיילים ונפצעו שניים מאש מחבלים בגזרת נערן בבקעת הירדן.