רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

משנה פוליטית

במסגרת פעילות הפוליטית גנדי ביטא את האידאולוגיה המדינית בעשרות נאומים ומאמרים שכתב והשמיע בקולו הנוקב ולשונו השנונה.

פרק בתולדות ארצנו: כך פונתה מג'דל מ-2,700 תושביה הערבים
בשנת 1950 מוניתי לתפקיד קצין המודיעין של פיקוד הדרום. עוד בשיחת ההיכרות הראשונה שלי עם אלוף הפיקוד, משה דיין, העלה האחרון את הצורך בפינוי התושבים הערבים ממגדל-גד (מג'דל). היתה זו עיירה ערבית, שמנתה כ-2,700 נפש שהיוו בעיה בטחונית.

פרק בתולדות ארצנו: כך פונתה מג'דל מ-2,700 תושביה הערבים
בשנת 1950 מוניתי לתפקיד קצין המודיעין של פיקוד הדרום. עוד בשיחת ההיכרות הראשונה שלי עם אלוף הפיקוד, משה דיין, העלה האחרון את הצורך בפינוי התושבים הערבים ממגדל-גד (מג'דל). היתה זו עיירה ערבית, שמנתה כ-2,700 נפש שהיוו בעיה בטחונית.
סמיכותה של מגדל-גד לגבול הרצועה הדאיגה את משה דיין והוא היה נחוש בדעתו, כי אין להשאיר במקום זה תושבים ערבים. ניסיתי להקשות עליו בטענות, שערבים אלה לא יעסקו בהסתננויות או בפיגועים, כי הרי הם פועלי אריגה או חקלאים. הם עדיין שרויים בהלם הניצחון הישראלי בתש"ח ויודעים את גורל הערבים, שברחו מהארץ במצוות הוועד הערבי העליון (שהבטיח להם שיבה מהירה, יחד עם הצבאות הערביים הפולשים).
דיין ביטל את כל נימוקי ואמר: אנחנו צריכים לעשות הסדרים, שיעמדו לנו לדורות. הערבים יתפכחו מהלם התבוסה. יסתננו אליהם פליטים רבים, והם יתרבו. איננו יכולים לקבל על עצמנו עיירה ערבית בסמיכות לגבול המצרי.
האלוף דיין פנה אל אלוף משנה מחמוד ריאד, הנציג המצרי בוועדת שביתת הנשק הישראלית מצרית, ושיכנעו להסכים להעברת תושבי מגדל-גד הערבים לתחום רצועת עזה, שנשלטה אז על-ידי המצרים.
פניית פיקוד הדרום למטכ"ל בנדון לא זכתה למענה מהיר, ודיין פנה ישירות לדוד בן-גוריון, שהיה ראש הממשלה ושר הביטחון. בן-גוריון הסכים לטרנספר הזה ללא היסוס והורה על פינוי התושבים לרצועה. במחצית אוקטובר 1950 נעשה הדבר בהסכמתם של המצרים ושל תושבי מגדל-גד עצמם. ההעברה בוצעה בימי שלום ולא בסערת מלחמה. היא נעשתה ברוח טובה וכל הצדדים - המצרים, הערבים והישראלים - לחצו ידיים בהבנה.
פרטים מלאים על הפעולה הזו ודו"ח של מפקדת הפיקוד מצויים בארכיון צה"ל. משה דיין כתב על כך בספרו האוטוביוגרפי "אבני דרך" (עמודים 96-5).
הייתי אז קצין-מטה צעיר, והפעולה הזאת הייתה עבורי שיעור מאלף ביוזמה של מפקד בשטח, שהביאה לטרנספר מרצון, בהסכמת הצדדים, באישור מדיני של ראש הממשלה בן-גוריון, בידיעת הממשלה, באישור מבצעי של המטכ"ל, ואפילו בכיסוי של התקשורת.
לא זכור לי שהגדירו בשל כך את דיין כגזען, ואפילו צעירי מפ"ם לא הפגינו ליד ביתו של בן-גוריון (אולי מפני שהיו עסוקים אז בהקמת ישובים על אדמות כפרים ערביים נטושים, ואולי מפני שאז הם עוד לא המציאו את "תורת הגזענות").
נ.ב. אם היו נשארים התושבים הערביים במגדל-גד, ואפילו לא היו 'נדבקים' אליהם נספחים ומסתננים, הם היו מונים היום - לפי מקדם הגידול של ערביי ישראל בשנים 1987-1949 - למעלה מ-16 אלף נפש.

ידיעות אחרונות, 10.8.1987