רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

משנה פוליטית

במסגרת פעילות הפוליטית גנדי ביטא את האידאולוגיה המדינית בעשרות נאומים ומאמרים שכתב והשמיע בקולו הנוקב ולשונו השנונה.

אדוני היושב-בראש, חברי הכנסת הנוכחים,
האבטלה היא קללה שאי-אפשר להסכים לה, כי היא מארה האוכלת במשפחות רבות ומביאה לניוונם של מבוגרים ושל יוצאי חלציהם.
בבתיהם של מחוסרי העבודה גדלים ילדים שיהיו מחר חיילים ומחרתיים אזרחים, והם גדלים בקדרות ובעצב, עם הורים מודאגים וכעוסים, עם מזווה מרוקן, בלי ספרים ובלי משחקים

אדוני היושב-בראש, חברי הכנסת הנוכחים,
האבטלה היא קללה שאי-אפשר להסכים לה, כי היא מארה האוכלת במשפחות רבות ומביאה לניוונם של מבוגרים ושל יוצאי חלציהם.
בבתיהם של מחוסרי העבודה גדלים ילדים שיהיו מחר חיילים ומחרתיים אזרחים, והם גדלים בקדרות ובעצב, עם הורים מודאגים וכעוסים, עם מזווה מרוקן, בלי ספרים ובלי משחקים, בלי טיולים ובלי מתנות. הילדים האלה ילבשו מדים בעוד שנים ספורות וייקראו להגן ולסוכך על עמם ועל ארצם. הם יפגשו ביחידותיהם גם חיילים שבעים.
באותו אוהל, באותו ג'יפ, על אותו זחל"ם, באותה שוחה, באותו מארב יהיו חיילים שבאו מבתים רעבים ויהיו חיילים שיש להם כסף כיס ואשר מקבלים חבילות מהבית. הילדים האלה יהיו אזרחים עם זיכרונות עצובים על אבא נרגן ואמא דואגת ולבוש בלוי וילדות קשה ולימודים מוגבלים. והרי חז"ל אמרו: היזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה. האם אנחנו מאפשרים להם לרכוש תורה ודעת? כי אם אין קמח - אין תורה. אילו חיילים הם יהיו? אילו אזרחים הם יהיו? איזו חברה תהיה לנו? אלו הן שאלות שצריכות להטריד אותנו לא פחות משמעסיקות אותנו בעיות הביטחון הסבוכות שלנו.
204,000 מובטלים שנרשמו אצלנו החודש צריכים להדאיג את כולנו. זו לא בעיה של קואליציה או אופוזיציה. זו בעיה של כולנו, ואם לא ניתן את הדעת על כך בטרם פורענות נמצא עצמנו כולנו ניזוקים ונפגעים. כולנו - גם אלה שאינם מובטלים. החברה כולה תיפגע ותינזק. המדינה תצא נכה.
קשה לי להבין, מדוע יש בישראל 204,000 מובטלים, ובאותה עת עובדים אצלנו כמספר הזה עובדים זרים עם רשיון ובלי רשיון. מדוע אנחנו משלמים דמי אבטלה ממאירים לאזרחינו, כאשר עובדים זרים באים לכאן לשבור שבר לעצמם ומביאים שבר אחר עלינו? הדעת איננה סובלת, שבארץ שבה נתבעים צעיריה לתת שלוש שנים יפות מחייהם בשירות צבאי קשה, ולעתים אף מסוכן, הם שבים מהשירות ומשתחררים ואין מובטחת להם תעסוקה. המדינה שהעסיקה אותם בשדות, בגבולות ומעבר לגבולות חייבת להם את המזער של שיכון, לימודים ותעסוקה.
שמענו את דבריו של חבר הכנסת איוב קרא על החיילים המשוחררים הדרוזים שהולכים בטלים בכפריהם, והוא צודק. אני מבקר בכפרי הדרוזים ורואה עד כמה הבעיה אצלם היא חריפה, ויותר מאשר במגזר היהודי. אנחנו אומרים לדרוזים כל הזמן: "יש לנו ברית דמים", ומקבלים אותם באהבה ובאהדה ליחידות צה"ל. מדוע אנחנו שוכחים אותם לאחר השירות? ראויה העדה הדרוזית לתשומת לב מיוחדת בנושאי תעסוקה ושיכון.
אינני מעריך עצמי כמבין בכלכלה, אבל תרשו לי שאלת הדיוט: מדוע לא נשקיע את תקציבי הענק של דמי אבטלה וניתן אותם למעסיקים שייקחו מובטלים ישראלים על פני עובדים זרים וזולים? נכון שזה מחייב קצת ארגון ונהלים, אבל זה כדאי כי זה בנפשנו.
גם האבטלה בקרב העולים, ש-10.4% מהם מחוסרי עבודה, גם האבטלה הזאת בקרב העולים תביא לנו משבר. כי כאשר העולים באים הם בכלל עוברים משבר - משבר של ארץ חדשה, שפה חדשה, סביבה חדשה. ואם הם גם במסדר המובטלים, הם עלולים להישבר ולהתמוטט, והם יכתבו על כך לקרוביהם ולחבריהם שעדיין נשארו בארץ המוצא, ואלה לא יבואו.
משפט אחרון, ברשותך, אדוני. האבטלה איננה הכרחית. האבטלה איננה מכת שמים או מכת טבע בלתי נשלטת. במאמץ לאומי מאוחד, עקשני ואמיתי אנחנו יכולים להדביר אותה.
זה צריך להיות המאמץ העליון של הממשלה החדשה, וכולנו חייבים לעזור לה בכך.
תודה.

הכנסת, ז' בתמוז תשנ"ט, 21/6/1999