רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

משנה פוליטית

במסגרת פעילות הפוליטית גנדי ביטא את האידאולוגיה המדינית בעשרות נאומים ומאמרים שכתב והשמיע בקולו הנוקב ולשונו השנונה.

יש להרוס את בתי המתאבדים ולהמשיך לפגוע בשולחיהם - בדיוק לשם כך בנינו את עוצמתנו
אותנו היהודים חינכו שחיי אדם הם ערך עליון מפני שהאדם נוצר בצלם. אנחנו עושים הכל כדי להציל חיי אדם. לא רק את היהודי, אלא כל אדם באשר הוא אדם.

יש להרוס את בתי המתאבדים ולהמשיך לפגוע בשולחיהם - בדיוק לשם כך בנינו את עוצמתנו
אותנו היהודים חינכו שחיי אדם הם ערך עליון מפני שהאדם נוצר בצלם. אנחנו עושים הכל כדי להציל חיי אדם. לא רק את היהודי, אלא כל אדם באשר הוא אדם.
לעומתנו, אצל שכנינו הערבים-מוסלמים מתייחסים בשונה לחיי אדם. הם מחנכים את ילדיהם וצעיריהם למות ולהיהרג במלחמת מצווה כשיא שאיפותיהם. כך פועלת אצלם ההתנדבות להתאבדות, והם מבטיחים למי שהולך להתאבד כניסה מיידית לגן העדן, שבו החיים יותר יפים מהחיים, ובו חינגות וחגיגות ובתולות למכביר. למרבה הפלא מאמינים בכך רבים, המתפתים בסכלותם למקסמי השווא ומתנדבים להתאבד כשאהידים, דהיינו קדושים.
ההתגוננות מפני מתאבדים היא ללא ספק קשה ומסובכת, ויש לעשותה ברצינות מפני שנזקם של מתאבדים הוא רב וכואב. המתאבדים מסתננים לעורף האזרחי, בוחרים מטרה כרצונם, וככל שהיא הומה יותר בבני אדם - הם מילאו את שליחותם טוב יותר.
הבריטים נחשפו לפגע הזה במושבות שלהם, ובכלל זה במאורעות הדמים בארץ-ישראל כאשר שלטו בה. גם הרוסים באפגניסטן טעמו את סוג הטרור הזה. הן הבריטים והן הרוסים הגיעו לאותו פתרון של עיטוף המתאבד המת או חלקי גופתו שנותרו בעור חזיר. ואז - שומו שמים, שערי גן עדן נסגרו בפניו והוא לא נכנס בשעריו ומת לשווא. זה עבד טוב אצל הבריטים ואצל הרוסים. ישנם רבים אצלנו הזוכרים את אורח הפעולה הזה ומציעים שגם כוחותינו ינהגו כך.
אני מודה שאין בפי תשובה החלטית מה לעשות בסוגיה זאת: מחד גיסא עלינו לסכל כל פעולת טרור כדי להציל חיי יהודים, מאידך, האם נטמא את ידינו בהתעסקות עם החיה הטמאה הזאת, שדת ישראל כל כך דוחה אותה? וכך הופך היחס להצעת עור החזיר לדו-ערכי: על פי ההיגיון והשכל הישר יש לאמצה, ועל פי ההרגשה ותחושת הלב יש להסתייג ממנה.
אבל בטרם נחליט לגבי ההצעה הזאת, עלינו לשאול את עצמנו אם עשינו כל מה שניתן לעשות כדי להילחם בתופעת המתאבדים. אינני מבין מדוע איננו הורסים את בתיהם של כל המתאבדים, זאת לא כנקמה או כהענשה, אלא כדי להרתיע את המתאבדים הבאים. אם ננהג כך יידע כל מתאבד שביתו ייהרס והוריו ייזרקו לרחוב, שאימו הקשישה ואביו החולה יישארו ללא קורת גג. בטוחני שזה ירתיע את רוב המתאבדים הפוטנציאליים, אולי אפילו את כולם.
בינתיים צריך גם לפתח טכניקה קרבית של טיפול בחשודי התאבדות: כיצד שומרים מרחק מחשודים ומחייבים אותם לגלות את גופם או את חבילותיהם, מתי מותר לירות בהם וכיצד, ומה מותר לאזרחים חמושים לעשות. יש בהחלט לעודד אזרחים מאומנים לקחת חלק בפעולות סיכול, ולחשוב איך מקטינים קהל בתורים ובכניסות למקומות ציבוריים.
אבל לא פחות חשוב מכך הוא הטיפול שיש לתת למשגרים של המתאבדים, אלה שגייסו אותם והדריכו אותם, אלה שהובילו אותם לפעולת הפיגוע, ואפילו אלה שספדו להם או קברו אותם. אם נעניש את כל אלה - יהיו פחות מתאבדים.
פיגועי המתאבדים מטילים מורא ודמורליזציה בעורף האזרחי שלנו. אנשים יראים ללכת למקומות ציבוריים ומתכנסים בבתיהם. זה לא חייב להיות כך. ביכולתנו לשנות זאת. עלינו להבין שאנחנו במלחמה, ובמלחמה כמו במלחמה - ליזום, לתקוף, להכות, לסכל, לא להרפות גם אם יש הפוגות. כוחנו רב, והוא יכול לעשות כל אלה ויותר מכך. בנינו את הכוח וצברנו את העוצמה הזאת כדי שיביאו ביטחון לישראל ביום פקודה, והיום הזה כבר הגיע מזמן.

מעריב, ז' אלול תשס"א, 26.8.2001