רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

הרעות

הרעות נתפסה ע"י גנדי כערך עליון. הוא הביע את חשיבות האחריות ההדדית, החברות והרעות במאמרים המוצגים לפניכם.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנוכחים, משפחות השבויים והנעדרים, אני מציין בצער, קצת בבושה, את העובדה שחברי הכנסת לא מצאו לנכון להיות נוכחים במליאה כאשר עולה סעיף כזה על סדר-היום.
זה ארבעה חודשים אני עונד על חזי דיסקית שעליה חקוקים שמותיהם של שישה חיילים מצה"ל הקרויים "שבויים ונעדרים", ואלה הם, בסדר האל"ף-בי"ת - רחמים אלשיך, רון ארד, זכריה באומל, יהודה כץ, יוסף פינק וצבי פלדמן.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנוכחים, משפחות השבויים והנעדרים, אני מציין בצער, קצת בבושה, את העובדה שחברי הכנסת לא מצאו לנכון להיות נוכחים במליאה כאשר עולה סעיף כזה על סדר-היום.
זה ארבעה חודשים אני עונד על חזי דיסקית שעליה חקוקים שמותיהם של שישה חיילים מצה"ל הקרויים "שבויים ונעדרים", ואלה הם, בסדר האל"ף-בי"ת - רחמים אלשיך, רון ארד, זכריה באומל, יהודה כץ, יוסף פינק וצבי פלדמן.
אני עונד את הדיסקית הזאת לא כעדי ולא כקישוט, אלא כהפגנה וכתזכורת לעצמי ולאלה הנקרים בדרכי, כדי שלא נשכח את הבנים, כדי שכל יום נשאל את עצמנו אם עשינו כל שאפשר וניתן לעשות כדי להשיבם הביתה.
לכל אחד מהשישה יש הורים או אחים או אשה או ילד, ונפשותיהם כלות לראות אותם שבים בריאים ושלמים לחיק משפחותיהם.
אחד מסודות כוחו של צה"ל היה העובדה, שכל חייל ידע כי צה"ל יעשה הכול כדי להחזירו מהשבי אם ייפול בו. דורות רבים של לוחמים התחנכו על כך, וצה"ל אכן גם נהג כך.
בשנות החמישים נפל בשבי הלגיון הערבי הסמל יצחק ג'יבלי בפעולת תגמול בעזון. אני יכול להעיד שצה"ל, הרמטכ"ל ומפקדי השדה עשו רבות ונצורות כדי להשיבו הביתה. יצאנו אז לסדרת פעולות, שתכליתן היתה לתפוס שבויים מבין הירדנים, כדי שיהיה לנו קלף מיקוח להחזרתו של הסמל ג'יבלי. למבצעים האלה נתתי את שם הקוד גי"ל, שמשמעותו: ג'יבלי יצחק לשחרור. בסופו של דבר החלפנו את ג'יבלי בשבויים ירדנים רבים שהיו בידינו, והסיפור הזה עבר מדור לדור באוהלי הצנחנים וב"גולני" וב"גבעתי" ובשריון, והחיילים התחנכו עליו.
היום יש לנו שישה שבויים ונעדרים במשך שנים רבות, איננו יודעים את גורלם ואין לנו קשר אתם. שוביהם אינם מספקים לנו מידע, ונציגי הצלב-האדום אינם מביאים לנו גלויות מהם. וזה נמשך כך שנה אחרי שנה. מקורות הדמעות של בני המשפחות התרוקנו זה כבר, ואנחנו חייבים לעשות הכל כדי לסיים את הפרשות האלה.
הנה מתנהל משא-ומתן עם הפלשתינים ועם סוריה ועם לבנון. האם התנינו את קיומו של המשא-ומתן הזה בהחזרת הבנים, במסירת מידע עליהם? המשלחת הסורית למשא-ומתן התחייבה בתחילת דצמבר אשתקד לסייע בנושא, ולא יצא מזה דבר. ערפאת הבטיח והבטיח, וכל מה שסיפק היה חצי דיסקית של זכריה באומל.
ממשלת ישראל שחררה אלפי מחבלים והחזירה לארץ מאות מחבלים מגורשים. מדוע היא לא התנתה פעולות אלה בשובם של הבנים? ראש הממשלה מטלפן לערפאת וערפאת מטלפן אליו. מדוע לא יעלה הנושא בראש השיחה ויהיה תנאי לקיום השיחה? שמעון פרס נפגש עם ערפאת. התבשרנו שגם הערב תהיה פגישה כזאת. מדוע הוא לא מתנה קיום הפגישות האלו בהחזרת הבנים? גם אם אינם מוחזקים בידי אש"ף, הרי הוא יכול לנצל את קשריו ואמצעיו כדי לקבל את הבנים, וסוריה יכולה לעשות אותו דבר.
שר החוץ הצרפתי אמר בפברואר, שהאחריות לנעדרים ולשבויים מתחלפת מדי פעם בין אירן, סוריה והמחבלים. עם שני האחרונים, סוריה והמחבלים, יש לנו הידברות. מדוע איננו מנצלים אותה בתקיפות כדי להשיב את הבנים? מקורות פרו-אירניים דיווחו בינואר, כי רון ארד נמצא בידיים סוריות. גם דיפלומטים בבירות גרסו כי השבויים בידיים סוריות.
משלחת הקונגרס האמריקני שהיתה כאן בינואר אמרה, כי המשפחות תרמו לה מידע שלא היה ידוע לה בטרם נפגשה עמן, וכי היא מקווה שהמידע הזה יסייע בידה לברר את גורל השבויים במהרה. האמירה הזאת נשמעת לנו מוזרה וחמורה, ונתבעת תשובה על כך מהממשלה שלנו.
ויש עוד שבוי אחד שמוחזק בידי נוכרים, הלוא הוא יונתן פולארד, המוחזק במאסר עולם בכלא אמריקני מפני שפעל ועשה למען ישראל. האם ישראל שכחה אותו? במסורת היהודית מצוות פדיון שבויים היא ערך עליון, וחז"ל הפליגו בערכה.
הרמב"ם אמר, שפדיון שבויים קודם לפרנסת עניים, וממשיך הרמב"ם ואומר: אין לך מצווה רבה מפדיון שבויים.
לבו של כל העם הולם יחד עם בני המשפחות, וכולנו תפילה שהם ישובו בריאים ושלמים למולדתם ולחיק המשפחות המצפות להם, ואנחנו תובעים מהממשלה לעשות הכל כדי שזה יקרה במהרה בימינו, אמן.

הכנסת, ט' באייר תשנ"ד, 20/4/1994