רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

הרעות

הרעות נתפסה ע"י גנדי כערך עליון. הוא הביע את חשיבות האחריות ההדדית, החברות והרעות במאמרים המוצגים לפניכם.

כאשר התבקשתי לשאת דברים ביום השנה לפטירתו של שמואליק - הלכתי לרענן את זכרוני בספר שיחות איתי שנכתב לפני שנים ומצאתי שהכתוב בו על שמואליק ראוי להאמר כאן, כמעט במלואו, והרי הדברים:
שמואל גורודיש היה שילוב של קצין מטה ומפקד. שורשיו באהלה של תורה, בישיבה. הוא ידע את מקורות ישראל סבא. גם בתרגילים הצבאיים היבשים ביותר, יכולת לשמוע מפיו דברי תורה ולהנות ממנו.

כאשר התבקשתי לשאת דברים ביום השנה לפטירתו של שמואליק - הלכתי לרענן את זכרוני בספר שיחות איתי שנכתב לפני שנים ומצאתי שהכתוב בו על שמואליק ראוי להאמר כאן, כמעט במלואו, והרי הדברים:
שמואל גורודיש היה שילוב של קצין מטה ומפקד. שורשיו באהלה של תורה, בישיבה. הוא ידע את מקורות ישראל סבא. גם בתרגילים הצבאיים היבשים ביותר, יכולת לשמוע מפיו דברי תורה ולהנות ממנו. דרכינו נפגשו מספר פעמים במשך שירותי הצבאי, לא יותרמדי כי אינני איש שיריון, אבל הוא היה אצלי מפקד אוגדה במילואים ותירגלתי אותו. ישבנו לילות ליד הג'יפ או בקרון הפיקוד, ושוחחנו.
בניגוד לתדמיתו כאיש צבא קשוח ודורסני - ואולי זה נכון לגבי חיילים שנפגשו איתו ברמה אחרת - אני, כקולגה או כמפקד מעליו, הכרתי שמוליק אחר - אנושי, אדם בעל רגישויות, איש תרבות ואיש ספר ובעל שורשים בתרבות ישראל. היה זה תענוג לפגוש אדם כזה בנוף הצה"לי, שהוא - עם כל הכבוד לעמיתי - צחיח למדי מבחינה זו, באשמת בתי-הספר ובתי ההורים. רוב הקצינים לא קיבלו את המטען שגורודיש הביא עימו מנעוריו. מבחינה זו, הוא היה עשיר מכולנו. הוא רכש זאת בשנותיו בישיבה והיות והיה חריף שכל נשארו בו משקעים טובים. גורודיש היה גם בעל זכרון טוב ונשארו לו מצברים מלאים בתורת ישראל.
כמו כן היה שדאי טוב, לוחם ואמיץ. הוא עבר את כור ההיתוך הצבאי מגיל צעיר בפלמ"ח ונפצע חמש פעמים. שמוליק לא גדל ונשלח לקורס, קיבל דרגה ויצא קולונל. הוא צמח צמיחה בריאה לתוך המערכת, אהב את השדה, התגאה בטנק ובחיל שיריון, בו ראה כמעט מקבילה לישיבה, בה למד בנעוריו. הטנק היה בעיניו מלכת שדות הקרב. בזאת אהבתי להתגרות בו, כאיפכא מסתברא.
נכון שהיה קפדן ודרש משמעת ואולי גם קצת הגזים בכך, אבל ראוי לצה"ל שיהיו בו מפקדים כאלה, מפני שהצבא - כמו מסגרות אחרות - הוא ממוצע של אנשים שונים, בעלי תכונות שונות ודגשים שונים ואם לא יהיו לנו כמה שמוליקים, הוא יקבל פרצוף ממין אחר. בצה"ל של היום חסרים לנו כמה שמוליקים, גם אם לא כל הצבא צריך להיות מורכב מאנשים כמוהו, אבל גם לא להיפך. עם אנשים כמוהו, הרמה המקצועית, המשמעתית, האיכותית, המבצעית, תהיה שונה.
אני מבכה את מותו וסבור שנעשה לו עוול בועדה אגרנט. רק אנשים שמעולם לא פיקדו על פיקוד מסוגלים להטיל על כתפי אלוף פיקוד, שנכנס לתפקידו ארבעה חודשים בלבד לפני המלחמה, את האחריות לכוננות ולכשירות של המרחב והצבא בפיקוד שלו. בניית פיקוד למלחמה היא סיפור של שנים ואת האחריות צריך היה לתבוע מן הממונים עליו ומקודמיו לתפקיד. אינני מפנה בכך אצבע מאשימה כלפי אריק, או דדו, או טליק, אבל לגורודיש נעשה עוול.
אם נבחן את הכישלון או את המחדל של מלחמת יום הכיפורים על מרכיביהם השונים, ניווכח שחלקו של שמוליק קטן ואפילו אפסי, ובוודאי שאיננו מרכזי. האתרעה המודיעינית, שלא נקראה כראוי, איננה באחריותו; על כל פנים לא אחריות ראשית. האחריות הבסיסית מוטלת על מטכ"ל אמ"ן וראש אמ"ן נשא באחריות. לגבי כשירות כוחותינו וכוננותם, הרי שכאשר אין אתרעה מודיעינית ויש קונספציה אומללה שלא תהיה מלחמה, האחראי לכך הוא הדרג שמעליו, שממנו יוצאות פקודות הכוננות. ואשר לשאלה אם המוצבים היו מוכנים ואם היו סידורים להבערת התעלה - כל זה אי-אפשר להכין בארבעה חודשי שאננות, כאשר הצבא חי בתפישת עולם שאין ולא תהיה מלחמה. זו תקוות שווא לצפות לכך שאלוף פיקוד חדש יכול לעשות כל זאת. אם אומרים ששמוליק לא היה בשל לפקד ברמה על-עוצבתית, גם אז אין זה כישלונו, אלא כישלונם של אלה שמינו אותו לתפקיד.
אני חושב שהיתה לו ראייה טקטית, אסטרטגית, תפישת השדה והמערכה, הכרת הגייסות ויכולת להטיל משמעת. הייתה לו בעיה אובייקטיבית: היה עליו לפקד על אוגדות שמפקדיהן בכירים ממנו. כולם היו מפקדיו בעבר ובמצב רגיל אינם אוהבים לקבל מישהו צעיר, שצץ פתאום ונעשה מפקדם, ובוודאי לא במצב רוח ובמצב עניינים ששרר בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. היה עליו להטיל מרות על אלופים שכל אחד מהם אינדיבידואליסט, וכל אחד מהם אקסמפלר, גם בימים כתיקונם. גם למפקדים גדולים ממנו, היתה בעיה של הטלת משמעת על גנרל כמו אריק שרון. אם כך, צריך לזרוק הכל עליו ולמצוא בו שעיר לעזאזל?
נאמנים עלי דברי שבתי טבת שכתב את הספר "חשופים בצריח". הוא ליווה את טליק במלחמת ששת הימים והכיר היטב גם את משה דיין, שעליו כתב ביאוגרפיה והוא אומר, שמשה דיין חיפש ומצא בשמוליק גונן שעיר לעזאזל. הוא היה זקוק לשעיר כזה ומצא אותו בו.
הפתרון שנמצא למשבר נהגה על-ידי דדו. הוא הבין שיש בעיה ולכן הטיל על מפקדו-חברו (של דדו) חיים ברלב, הרמטכ"ל בעבר שהיה חבר ממשלה (וזה היה פרובלמאטי, שכן שר בממשלה, השותף להכרעות מדיניות, נמצא במדים תחת פיקוד זרוע מבצעית), לרדת לחזית הדרום. היות ואני סבור שאין סכנה לדמוקרטיה בישראל ואני בטוח שבישראל אין סכנה להפיכה, הסידור הזה היה נכון וגם פעל. ברלב, כרמטכ"ל לשעבר, כבעל סמכות וכמי שמקרין סביבו שקט ושלווה, הישרה אווירה שאיפשרה את המשך הלחימה בחזית הדרום. אבל העבודה נעשתה על-ידי שמוליק! אני אומר זאת כמי שביקר הרבה פעמים בפיקוד, יחד עם משה דיין או דדו, שאותם ליוויתי. על פניו של גורודיש לא ניכרה שבירת מוראל. הוא נעזר בחיים ברלב ובסמכותו כלפי "סוסים מתמרדים".
אמרתי כל זאת גם לפני ששמוליק עצם את עיניו, ואינני נמנה עם חבריו הקרובים, אף שהיתה בינינו סימפטיה הדדית. אני מגן עליו משום שלדעתי שגתה ועדת אגרנט והחברה בישראל על כל כלי הביטוי שלה - החל בסלונים וכלה בתקשורת - בכך שהשליכה עליו אבנים. היא חיפשה שיער לעזאזל ומצא אותו מבלי לבחון ומבלי לדעת עד כמה האומה חייבת לאיש זה על דרך חייו ועל מלחמותיו. הלכתי איתו פעם, כדי לשמוע ממנו כיצד פרץ במלחמת ששת הימים עם חטיבה 7 ועבר את כל העוצבות המצריות שעמדו בדרכו והכריע אותן, כשהוא חשוף בצריח וקורא - אחרי! הוא היה בטנק המוביל של חטיבה 7, גילה הבנה טקטית, כושר מנהיגות וזכה לאמונת לוחמיו בו כמפקד שאפשר לבטוח בו (ונפגשתי עם חיילים וקצינים בחטיבה). הכל יודו שדרך הפיקוד והמנהיגות שלו במלחמת ששת הימים הם קלאסיקה צבאית ישראלית יפיפיה. ואני - כוותיק בצה"ל - מכיר סיפורי מלחמה רבים וחושב, שפרק זה של שמוליק במלחמת ששת הימים הוא פרק אשר בצבא אחר היו מקבלים עליו מדליה. כל זה נשכח ונבלע והיה כלא היה.
אנשים אינם יודעים להודות לגיבוריהם שהלכו בשדות על חשבון חיי משפחה וחיים נוחים. ואפילו אם היו צריכים לבוא איתו חשבון, לא כך עושים זאת עם לוחם עתיר זכויות ושבע מלחמות כמוהו.
עד כאן מספר השיחות איתי, שביקשתי להביאם לכאן. ההיסטוריון האובייקטיבי בעתיד לבוא יהיה חייב לעשות צדק לשמואליק ולהעריך אותו כערכו ואת תרומתו לביטחון ישראל בכלל ולחיל השיריון בפרט. אני לא היסטוריון, אבל מכיר היטב את צה"ל ומלחמותיו ובשבילי שמואליק גורודיש-גונן ניצב בכותל המזרח של צה"ל.

דברים לזכרו ביום השנה התשיעי לפטירתו, 24.10.2000