רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

הרעות

הרעות נתפסה ע"י גנדי כערך עליון. הוא הביע את חשיבות האחריות ההדדית, החברות והרעות במאמרים המוצגים לפניכם.

בפלמ"ח ובצה"ל לימדו אותנו שאין משאירים חברים-לוחמים פצועים בשדה. כך נהגנו בכל הפעולות והמבצעים, זו היתה הנורמה שלנו בכל המלחמות.
והנה, אנחנו עושים זאת מבלי דעת: אנחנו נוטשים חברים-לוחמים בשדה - הלא הם 260 אנשי מע"צ שקיבלו הודעות פיטורין. אמנם הם אינם חיילים פורמאליים, אבל הם הלכו איתנו בשדות כמעט ארבעה עשורים.

בפלמ"ח ובצה"ל לימדו אותנו שאין משאירים חברים-לוחמים פצועים בשדה. כך נהגנו בכל הפעולות והמבצעים, זו היתה הנורמה שלנו בכל המלחמות.
והנה, אנחנו עושים זאת מבלי דעת: אנחנו נוטשים חברים-לוחמים בשדה - הלא הם 260 אנשי מע"צ שקיבלו הודעות פיטורין. אמנם הם אינם חיילים פורמאליים, אבל הם הלכו איתנו בשדות כמעט ארבעה עשורים. הם סללו דרכים תחת אש אוייב, הם נעו בדרכים חשודות במיקוש, הם איבטחו את עצמם בחניוני שדה באזורי חזית, הם לנו בשקי שינה הרחק מבתיהם וממשפחותיהם, הם היו איתנו בכל מקום בעבודה קשה ומפרכת, חסרת הילה ופרסום. מסופקני אם למע"צ היה איש ליחסי ציבור.
החיילים בקווים הכירו אותם: אזרחים עם פנים צרובות שמש ורוחות, שיבה בשערותיהם, עיניים אדומות, לבושים בבגדי חאקי, יושבים על הטרקטור או על המכבש ופורצים דרכים וכובשים אותן כדי לאפשר את המבצעים ולשרת את המערך הלוגיסטי של צבאנו.
היום הם מיותרים, הכושי עשה את שלו. אבל הכושי הזה עשה את שלנו ובשליחותנו ולמעננו, אז איך קרה שדווקא הם יהיו ראשונים לקיצוץ ולפיטורין? דווקא הם שהלכו אל האש והסכנות, האבק והבדידות, הניתוק מהילדים. ואגב זה, הייתי עד למפגש של איש מע"צ בחזית עם בנו החייל, והוא מסר לו ד"ש מבנו החייל השני שעבר באותו מקום יום לפני כן... וזה לא היה בכיכר דיזנגוף ואפילו לא בראש-פינה, זה היה באגם קרעון, בחזית המזרחית בלבנון.
היום הם מיותרים, כי אין מלחמות. היום הם מיותרים, כי אין כסף באוצר המדינה. היום הם מיותרים, כי הם סחוטים ועייפים. האמנם? האם אין דרך אחרת לרפא את חוליי הכלכלה הדוויה שלנו מאשר פיטורי חלוצים וסוללי דרכים אמיצים אלה?
האם המחליטים על הפיטורין ראו בעיני רוחם שמאחרי 260 המפוטרים ישנן 260 ביוגרפיות של אזרחים, של ישראלים יפים, ראשי משפחות ובודדים, שאסור לנטוש אותם פצועים בשדה?