רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

הספדים - בני משפחה

בתאריך ל' בתשרי התשס"ב, בהיותו שר בממשלת ישראל, נרצח רחבעם זאבי בידי 3 מתנקשים פלסטינים. אלפי אנשים מכל שכבות העם באו לחלוק לו כבוד אחרון.

אחרי חמישים סתוים שעברנו ביחד, זהו הסתו החמישי שאינך עימנו. בחלוף השנים חסרונך הופך לעניין אישי יותר ויותר, כאב שמטבע הדברים מעסיק את בני המשפחה ופחות את התקשורת הציבורית. אך בימים של מלחמה חסרונך לא אישי עוד. השנה היית חסר פה במובן הלאומי ביותר.

גנדי,
שוב בא סוף תשרי, עיצומו של הסתו, הימים שהיו אהובים עלינו זמן של התחדשות, רוחות עם ניחוח מיוחד של המתנה לחורף הקרב. כשהיו יורדים הגשמים הראשונים, עיניך היו שמחות: הסברת שחשוב שהאקוויפרים יתמלאו במי תהום.

אחרי חמישים סתוים שעברנו ביחד, זהו הסתו החמישי שאינך עימנו. בחלוף השנים חסרונך הופך לעניין אישי יותר ויותר, כאב שמטבע הדברים מעסיק את בני המשפחה ופחות את התקשורת הציבורית. אך בימים של מלחמה חסרונך לא אישי עוד. השנה היית חסר פה במובן הלאומי ביותר.

קולך היה חסר השנה להתריע ולהזהיר מפני הסכנה שמצפון, וכשעשית זאת – נבלע קולך בין קולות האשליות והחלומות, השנה חסר קולך, בימים של מבוכה וקושי לעודד ולחזק את חיילי צה"ל, תושבי הצפון וכלל האזרחים שידעו כי דבריך הם הערכות צבאיות ומדיניות מפוקחת, אבל יותר מכך – דברי אמת היוצאים מהלב. חסר קולך המזדהה עם הקורבנות מגוש קטיף שמתקשים ברובם למצוא עד היום פתרונות דיור ופרנסה קבועים והולמים.

חסר קולך הצלול והברור שיזהיר את עמנו מפני הסכנות הטמונות במסירת שטחי ארץ-ישראל – יהודה ושומרון, הבקעה והגולן, חסר קולך שיזכיר את מה שלפעמים כמעט ונשכח: שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, ושאם לא נישמור עליה ככזאת נסכן את עצם קיומנו.

לדיסקית גנדי שענדת תמיד לצאורך היו מתאספים עוד שלשה שמות: גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, ואני יודעת שהדבר היה מכביד מאוד על לבך הרחב.

הרבה צער ידעה הארץ הזאת השנה. לבתי העלמין הצבאיים נוספו שורות של מצבות, כל אחת מהן – עולם שחרב, חיים צעירים שנגדעו, ומשפחות שבחייהן היגון החליף את השלווה. חברינו הטובים ליאורה ויעקב חסון מנעמה שבבקעת הירדן, בנם גיא, נחלאי במילואים, נהרג, והוא בן 24. הוא טמון צעדים ספורים מקברך. רחל ויהושוע משולמי, חברינו היקרים שכה אהבת, המשפחה המופלאה מנצרים, בנם עמי נהרג, והוא בן 20, הותיר אחריו אשה בהריון. אמו רחל אמרה לי שנחמתה היחידה היא שהוא קבור פה, לצידך, ושאולי עובדה זו תקל עליך לשמור עליו, שם בשמים. "מלח הארץ" ממשיך להגיע לכאן בארונות, וכמה מלח האדמה הזאת עוד יכולה להכיל?

גנדי, עוד שנה עברה. שוב הגיע סוף תשרי עם רוחות הסתו. הגשם הראשון כבר ירד, אומרים שיהיה חורף גשום. עוד סוף תשרי הגיע וכאילו דבר לא השתנה, עדיין זועקת מהארץ התפילה העתיקה שגם שפתיך שיננו אלפי פעמים: "השם עוז לעמו יתן, השם יברך את עמו בשלום".