רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

הספדים - בני משפחה

בתאריך ל' בתשרי התשס"ב, בהיותו שר בממשלת ישראל, נרצח רחבעם זאבי בידי 3 מתנקשים פלסטינים. אלפי אנשים מכל שכבות העם באו לחלוק לו כבוד אחרון.

היום לפני 6 שנים, ביום הולדתי מצאתי אותו ירוי על רצפת בית המלון, והיה זה כאילו נרצחתי שם בעצמי.
מאותו רגע, בו התהפכו עלי חיי, אותה תמונה לא משה מזיכרוני. עד היום נותר בגרוני טעמן המר של זעקות השבר שזעקתי, עד היום נשמעים באוזני צפירות האמבולנס והמולת הקהל המצטופף. עד היום מהדהדים באוזני דברי הנביא יחזקאל, שכאילו כוונו אלי, ממש אלי: "ותושלכי בגועל נפשך, ביום הולדתי אותך, ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך, ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי".

קהל קדוש

כמידי סתיו אנחנו פה, ברוח הקרירה של הר הרצל- אזכרה ממלכתית לגנדי.

לא לקרובים ואוהבים נועדה אזכרה ממלכתית, ואני עדה ש – 6 השנים האחרונות היו עבורי כאזכרה ארוכה ויומיומית.

לו שאלתי את גנדי מה לומר היום מעל קברו, היה ודאי מורה לי לכאוב את כאבן של המשפחות המגורשות מגוש קטיף ושלא זוכות לטיפול הולם, או לזעוק את זעקתן של משפחות החיילים החטופים.

אך אינני פוליטיקאית, ולכן גם במעמד זה דברי הם בחלקם אישיים.

היום לפני 6 שנים, ביום הולדתי מצאתי אותו ירוי על רצפת בית המלון, והיה זה כאילו נרצחתי שם בעצמי.
מאותו רגע, בו התהפכו עלי חיי, אותה תמונה לא משה מזיכרוני.

עד היום נותר בגרוני טעמן המר של זעקות השבר שזעקתי, עד היום נשמעים באוזני צפירות האמבולנס והמולת הקהל המצטופף. עד היום מהדהדים באוזני דברי הנביא יחזקאל, שכאילו כוונו אלי, ממש אלי: "ותושלכי בגועל נפשך, ביום הולדתי אותך, ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך, ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי".

לפני 81 שנים נולד בירושלים, בעולם שבמונחים של היום היה ככפר מנותק ונחשל. מול עיניו השתנה העולם והתפתח לבלי הכר: האדם – ממציאות של סוס ועגלה – כבש את החלל ודרך על הירח.
גם האנשים השתנו – צורכיהם, מנהגיהם ודעותיהם.

אך גם בעולם המשתנה, מול רוחות זמניות וסופות עונתיות, לא השתנתה נאמנותו ואהבתו של גנדי לארץ ישראל – אל כל ארץ ישראל.

הוא אהב אותה בדרכו שלו, המיוחדת, גם מול הקשיים, גם על חשבון פופולאריות, וגם במחיר אישי. לא התפשר, לא ויתר. בימים של שפע ושל חומריות, כבימים של צנע ומחסור, לא אבדה בו אף טיפה אחת מהרגש היהודי, הישראלי, הציוני: בגנדי השר וחבר הכנסת פיעמה האמונה הזכה והטהורה של גנדי הנער בצבא היחפנים הצנוע.

אך לא רק אהבת העם והארץ היא מורשת גנדי. מורשת גנדי היא גם נאמנות מוחלטת לעקרונות, לדרך, למילה ולחבר. מורשת גנדי היא אמירת האמת גם כשהיא קשה וכואבת, מורשת גנדי היא רעות ללא תנאים, צניעות הליכות ואהבת האדם באשר הוא. מורשת גנדי היא הזרוע האוחזת בכוח בסייף – וגם ברגש בעט ובספר.
מורשת גנדי היא תום לב מול כל פיתוי חומרי, והתרחקות מכל שררה. עקרונות אלו ליוו אותו לאורך כל חייו, משנות ילדותו ועד אותו בוקר ארור על רצפת בית המלון.

איש מיוחד שחיים מיוחדים חי, וגם מותו מיוחד היה.

תהא נשמתך הקדושה גנדי צרורה בצרור החיים.