רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

הספדים - בני משפחה

בתאריך ל' בתשרי התשס"ב, בהיותו שר בממשלת ישראל, נרצח רחבעם זאבי בידי 3 מתנקשים פלסטינים. אלפי אנשים מכל שכבות העם באו לחלוק לו כבוד אחרון.

לכל אורך חיי אני זוכר את אבא בודק את הנתונים קודם שיחליט. הוא היה שואל: מה השתנה? וכאשר הבין שלא השתנה כלום היה פותח בהערכת מצב ומחליט.
מה השתנה? היה שואל, הערבים השתנו? האיסלם השתנה? העיקרון הבסיסי לפיו אין 2 עמים יכולים לחלוק באדמה אחת השתנה?

נשיא המדינה מר שמעון פרס, יו"ר הכנסת הגב' דליה איציק, שרי ממשלה, חברי כנסת, אלופי צה"ל, קציני זרועות הביטחון והמשטרה, חבריהם של כל הזאבים, יועץ ראש הממשלה אבי וידרמן, משה פלד, שבט זאבי אמא יעל.

כשטמנו את גנדי, הבטחתי פה בהר לרוצחיו, להם ולכל המחנה העצום ששלח אותם, שההתנקשות לא תחליש את היהודים וכי אנחנו נשארים כי זה שלנו.

הנאמנות לא"י עליה נשבענו לגנדי בחייו, אני, אמי, אחיותי ואחי, היא שדיברה אז מגרוני ואת האהבה הזו ללא פשרות, כמעט ארוטית, הנחלתי לילדי.
וכן מזרעו של אבא גנדי יעמוד היום בכותל וישבע אמונים, צנחן צעיר בשם גלעד-רחבעם. והנר של צאלה מחזק את השורות של סיירת אגוז וגם ירדן שלי קצינה.
בחרו הערבים בגנדי מבין שאר 119 חברי הכנסת כמטרה, אבל בסיכלותם בחרו במשפחה הלא נכונה, שלושה מנכדיו של הלפיד שכיבו ממשיכים ברגע זה להיות גאים ונחושים באהבתם לארץ ונכדים נוספים ממתינים לתורם.
זה שלנו ואנחנו נשארים.

אולם אויב חזק פי כמה מאיים לסלק אותנו מהבית.סכנה קטלנית פי כמה מכדורי הערבים. הסכנה היא עייפות שלנו היהודים מעצמנו.

מאז קברתי את אבי רחבעם, אני הולך ומבין את עוצמת ההחמצה ולפיה, כאשר אובד האמון בהתנהלות הפוליטית אנחנו מפסיקים להזדהות עם המדינה ואז פונים על אחד לחלקה הקטנה שלו בניסיון לעשות כסף, כי שם אולי יש לנו השפעה.
אנחנו הישראלים הופכים לאדישים ומתרחקים מהמדינה וזה תחילתו של הסוף.

אנחנו נאחזים בציפורניים בארץ הזו ללא צל, כה אהובה, אבל עושים במלאכה באופן כמעט מכאני נטול רגש ואני מתפלל שנחזור ללהט ולאהבה הארוטית שחלק אבי עם אדמת אבותיו ועם היהודים היושבים עליה. אהבה שהוזרקה לי לורידים כבר בגיל 3 כאשר נמסרתי מיד ליד לאורך שביל הנחש המטפס לפסגת המצדה, שם החליט גנדי שראוי לחגוג לבכורו את ימי ההולדת.

אנחנו כל כך מתגעגעים אליך אבא, אבל גם מתגעגעים אליך הג'בלאות והודאיות המדבר ושלג החרמון, שאותם כה היטבת להכיר ושאיתם פיתחת זוגיות הנרכשת רק תחת כפות הרגלים.
רק לך את הארץ יחף נהגת להזכיר לי, כי אתה דורך על הפסוקים. לו דבקה מעט מהמורשת הזאת במשרד החינוך ובשרה המובילה אותם, היינו בודאי זוכים לסוג אחר של נחישות וכח בקרב הנוער, נוער נפלא שהחלטנו לאחרונה ללמד אותו את חשיבות הנכבה.

כבוד הנשיא מעיד ומספר על החברות וההערכה המשותפת שחלק עם גנדי.ואכן כך היה. אני גם מניח שאבא היה בוחר בך פעם שניה לנשיא, כמו שנהג בהתמודדות מול קצב – אבל אם גנדי היה מאזין לנאומך הראשון לאחר שנבחרת ובו סיפרת לכל העולם שעדיין מוקדם להעריך את תוצאות אוסלו, אני מניח שהיה בא איתך חשבון מיד, ומנסה להראות לך שמתרחשת פה לפנינו ההונאה הגדולה בהיסטוריה.

כשבוחנים את מורשתו של גנדי איך אפשר שלא להיזכר באיוולת של דיין שרק חמור לא משנה את דעתו או ההונאה של שרון שמה שרואים מפה לא רואים משם.

אל תאמינו בני ישראל כשמנסים להרדים אתכם עם חולשות שכאלה, במקום להכין את העם לעימות ממושך מגישים לנו תרופות אליל. היזכרו באבותינו שיצאו מבית עבדים ובאו לרשת עבורנו את הארץ, זכרו שאם הייתה אי פעם זכות שנשמרה בקנאות והעקשנות כה רבה, הרי זו זכותם וכמיהתם של היהודים לא"י. אפילו בגולה, לכל מקום שהלכנו הלכה איתנו, אם זה כשהתחתנו, כשבנינו בית או אפילו כשניחמנו אבלים.
בכל אלה לקחנו את א"י לזכרה.
לאורך כל ילדותי אני זוכר את אבא מדלג איתנו, עם חמשת ילדיו והסמגדית הנצחית יעל על המינהלות, כובשים לנו את נופי הארץ ומבינים שאבא מחשיב את המולדת באותה נשימה שהוא מחשיב את המשפחה, וכך נהגתי גם אני עם ילדי ואכן אין זריזים מהם בגאיות ובהר.

לכל אורך חיי אני זוכר את אבא בודק את הנתונים קודם שיחליט. הוא היה שואל: מה השתנה? וכאשר הבין שלא השתנה כלום היה פותח בהערכת מצב ומחליט.
מה השתנה? היה שואל, הערבים השתנו? האיסלם השתנה? העיקרון הבסיסי לפיו אין 2 עמים יכולים לחלוק באדמה אחת השתנה?
ברק כראש ממשלה הניח את א"י על שולחן הניתוחים, עד לחלוקת ירושלים התלבט. בתמורה קיבלנו את הנוראה שבאינתיפאדות. הוא לא עצר לשאול: מה השתנה?

פעם לפני שנים הנשמנו את ערפאת הגולה בתוניס והבאנו עלינו מרחץ דמים. רבין לא עצר ושאל: מה השתנה?

ועכשיו כשמנשימים את אבו מאזן בגדה, אולמרט לא עוצר ושואל: מה השתנה?

מה השתנה? היה גנדי שואל. הערבים השתנו? האיסלם השתנה?

איפה העוז שלך אבא, העוז שאיתו עזבת את הבית הגיל 15 להצטרף למאבק בבריטים ושאיתו טיפסת לדרגת אלוף, ושאיתו הפרחת ויישבת את בקעת הירדן ושאיתו הקמת תנועה פוליטית שהתנהלה כל חייה מחוץ לקונצנזוס, אבל עם אמת והכרה בנוכחות שלנו כאן בארץ!

שוכבים להם חסרי חיים פה בחלקה, עמשא וחסון, חללים מהקלקול הארור האחרון בלבנון, כמו חברים נוספים מסביבם וגנדי האלוף לצידם. ואם חיים בגופם היו קמים כאיש אחד לגלות לנו שלא בשביל התנהלות כזו היה ראוי למות. ואנחנו נמשיך לשלוח את ילדינו לקרב והם ימשיכו ויחזרו מנצחים מכל מגע כמו הוריהם וסביהם לפניהם. הם תמיד ינצחו בגלל אותה אמונה בצדקת הדרך אותה נחישות ועקביות שגנדי כה היטיב לסמל.

ואם נאמנים, אנחנו, שנשארנו בחיים, לגיבורי ההר הזה שלא ויתרו לאויב, אם חפצי חיים אנחנו ובכוונתנו להוריש לילדים מדינה, חובה עלינו להתמודד על ההובלה ולהחזיר לעצמנו את המדינה ולחזור ולאהוב אותה כמעט כמו גנדי – סלע איתן ונחוש טובל באהבה ללא פשרות לאהובתו.

אנא אלוהי, אתה שהועדת את כנען לילדיך, אנא השב את העוז לעם שלי.
או כפי שאבי היה נוהג לסיים:
" השם עוז לעמו ייתן השם יברך את עמו בשלום".