רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

הספדים - בני משפחה

בתאריך ל' בתשרי התשס"ב, בהיותו שר בממשלת ישראל, נרצח רחבעם זאבי בידי 3 מתנקשים פלסטינים. אלפי אנשים מכל שכבות העם באו לחלוק לו כבוד אחרון.

"אהבת הארץ מוטמעת היטב בתוך תוכם של נימי התרבות ושל חיי היום-יום שלנו"...

נאום יעל זאבי
טקס יום הזיכרון השמיני להרצחו של רחבעם זאבי (גנדי) הי"ד
הר הרצל, ירושלים, 18.10.2009

כבוד שרים וחברי כנסת, כבוד יו"ר הכנסת, כבוד שופט בית המשפט העליון חנן מלצר, כבוד נשיא המדינה, כבוד ראש הממשלה, אורחים נכבדים, חברים יקרים, קהל קדוש.
שמונה שנים עברו מאז אותו בוקר בו נורה גנדי בפתח חדרנו שבמלון הייאט. שמונה שנים שעבור משפחתי ועבורי היו רוויי דמעות וכאב על האובדן האישי. כעת, כשאני בוחרת את מילותיי לטקס האזכרה הזה, אני מבקשת הפעם להצניע את תחושות הכאב ומילות היגון, ולדבר על אור ועל תקווה.
שמו של גנדי נזכר היום, וייזכר תמיד, לצד אהבת ארץ ישראל. מורשת גנדי היא מצרף של עקרונות וערכים, הקשורים בעם, בבני האדם, בחברות, הקרבה, יושר ציבורי ואידיאולוגי אבל מעל הכל אהבת ארץ ישראל.

לפעמים אני שומעת את אלה שאומרים שמשהו באהבת העם לארצו הלך ופחת עם השנים. יש בינינו האומרים שהצעירים של היום הם פחות נאמנים לארץ ישראל מדור המייסדים, פחות חשים זיקה אל חבלי המולדת, פחות נכונים להקרבה ונתינה למען הכלל. אך בדיוק ההיפך הוא הנכון. גם במסגרת פעילות מור"ג – העמותה להנצחת מורשת גנדי, גם בביקוריי במקומות שונים בארצנו, וגם בשיחה עם האדם הפשוט ברחוב, אני מוצאת את אהבת הארץ הטהורה, הערכית, שהצלחנו להעביר מאבות לבנים. המוטיבציה העצומה של צעירים להתנדב ליחידות קרביות ואף להתקדם ולהצטיין בהן היא לא פחותה היום מאשר אי פעם, והיא אחד מהביטויים הרבים לערכיותו של דור העתיד. כמוה גם ההתנדבות וההירתמות של ציבורים רבים למען נושאים הקשורים בעתיד הארץ, המדינה והעם – ציבור ציבור לפי דרכו ואמונותיו, והצעירים הולכים תמיד בראש המחנה.
אהבת הארץ מוטמעת היטב בתוך תוכם של נימי התרבות ושל חיי היום-יום שלנו. בשירים שאנו שרים, בבולים שעל המעטפות, בשמות הרחובות והישובים, בניב השפה שאנו דוברים. אין עוד עם שמכנה את ארצו "הארץ", שמכנה את הבאים אליה "עולים" ואת העוזבים אותה "יורדים", כאילו שהיא – היא פסגת העולם.

אין עוד ארץ שהמהגרים אליה מנשקים את אדמתה, ושהחוזרים אליה בטיסה פורצים במחיאות כפיים עת נוגע המטוס בקרקע. גם אלה, הפעוטים והטבעיים שבשגרת חיינו ממש כמו המצבות הרבות שסביבנו כעת – מלמדים עד כמה אוהב העם הזה את נחלתו ועד כמה הוא נכון להקריב למענה.
אחת הצורות שבה אנחנו רואים את הערכיות של תושבי הארץ הזו, ושל הדור הצעיר שבה, היא דרך המאבק לשחרור גלעד שליט ושל כל הנעדרים, שהפך לעניין ציבורי לאומי, המגייס אלפים השותפים לתחושה שגלעד וכל אחד מהבנים הוא "הילד של כולנו".
המעמד הזה הוא הזדמנות נאותה לפנות למשפחת שליט ולומר להם: לב העם כולו איתכם. מאבקכם לשחרור בנכם הוא מאבק אנושי מעורר כבוד, אצילי, נחוש ומאופק גם יחד, וכל כולו דוגמא ומופת לארץ ישראל היפה. מי ייתן והוא יסתיים במהרה, בשובו של גלעד אליכם למצפה הילה. ראוי שמילים אלה יאמרו מעל קברו של גנדי ששמות השבויים והנעדרים היו תלויים דרך קבע על צווארו.
אני מודה לכל מכבדי זכרו של גנדי, שבאו לכאן היום. מי ייתן ויביא אותנו אבינו שבשמיים אל הגאולה במהרה בימינו, שיברך אותנו האל בבריאות ובאושר, בשלום ובכוח, באומץ ובביטחון, שנדע לראות את היופי שסביבנו ולאהוב אותו, שנשב איש תחת גפנו ותאנתו עם שיר בפה ושיר בלב.
וכפי שגנדי היה מסיים כל נאום, השם עוז לעמו יתן השם יברך את עמו בשלום.
אבל עלילת חייו הגדולה ומורשתו לא אבדו בנופלו. השראתו מוסיפה לפעום בלב עם מוקיר ואסיר-תודה.
יהי זכרו ברוך.