רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

הספדים - בני משפחה

בתאריך ל' בתשרי התשס"ב, בהיותו שר בממשלת ישראל, נרצח רחבעם זאבי בידי 3 מתנקשים פלסטינים. אלפי אנשים מכל שכבות העם באו לחלוק לו כבוד אחרון.

"שלום לכולכם ושלום לך אבי האהוב. זו הפעם השמינית שאנחנו מתאספים סביב לאדמה שכיסתה אותך לתמיד"...

נאום פלמח זאבי
טקס יום הזיכרון השמיני להרצחו של רחבעם זאבי (גנדי) הי"ד
הר הרצל, ירושלים, 18.10.2009

כבוד נשיא המדינה מר שמעון פרס, אדוני ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, שרים, יו"ר הכנסת מר ראובן ריבלין, שופטי העליון, מפקדים בכוחות הביטחון, ראשי העיר ירושלים, רבנים ראשיים, שגרירי הסגל הדיפלומטי, ראשי הקק"ל והסוכנויות, חיילי צה"ל, תלמידי המכינות ובתי הספר, חברי המשפחה, שרי שפילמן מנכ"לית עמותת מור"ג, שבט זאבי, אמא יעל.
שלום לכולכם ושלום לך אבי האהוב. זו הפעם השמינית שאנחנו מתאספים סביב לאדמה שכיסתה אותך לתמיד. אבל כמה חזקה ונכונה כל המורשת המופלאה שלך, וכמעט היחידה שנותנת אפשרויות של ממש להמשיך ולהיאחז בארץ שאתה כה אהבת. אהבת אותה באותה אירוטיות ותשוקה שפיתחת עם אמא. עם שתיהן התנהלת בנתינה טוטאלית ולכן בחרנו לחקוק על שיש קברך "אלוף נעוריה של המולדת" ו"איש משפחה", גם יחד.
כל סיפור אהבה יש ומרטיט לכולנו את הלב, אבל בגנדי ראינו לא רק אהבת אישה וחברים, אלה אהבת מולדת כזו, שאנחנו יודעים, שאם נדביק בה את הילדים או לפחות נתחזק ממנה אנחנו הבוגרים, או אז כמה פתאום הכל פחות מפחיד. או אז הנשיא החדש מעבר לים וכל דוחות גולדסטון, נראים פתאום פתירים ופחות מאיימים.
מה היה שם, בסלע האיתן הזה שסירב להשתכר עם כל חבריו מהפלמ"ח, מניחוח המזרח התיכון החדש. מה היה שם בסלע הנחוש הזה שסירב בשל דעותיו לזרמים בעם והתקפות של התקשורת, שאיימו לבלוע אותו חיים.
אז היה שם כנראה הכל יחד. ההשפעה של בית אבא, השפעתם הנחושה של דור המייסדים, המדורות של הפלמ"ח, לבישת המדים עד לדרגת אלוף, וחזק מכל אלה ספר התנ"ך.
אבל קודם כל היתה שם רעיה שאולי לא הלכה איתו למרדפים בבקעה, אבל לא משה ממנו מהיום שעצר לה עם הג'יפ, קצין מודיעין צעיר ביחידת יפתח, באמצע מלחמת השחרור.
היא גם היתה שם לצידו , כמעט כמו צל, כשטיפס בסולם הדרגות במשך 56 שנה והלכה לצידו כגוף אחד כאשר פנה לפוליטיקה. הם היו שם בראש מחנה קטן כשהיא בוטחת ונחושה באיש החכם והאמיץ שלה, שכה חרד לבני עמו, כי דעתם, כך חשב, התבלבלה והם מתעייפים. וכך הפכו יעל ורחבעם בשנים ההם, כאשר מרבית התקשורת לא מכירה בהם ובדרכם, לגוף אחד, לבשורה שונה.
ומה היה שם עוד בבן האהוב והנחרץ של הארץ הזו, מה עוד ניקח איתנו להתחזק בימי גולדסטון העליזים, הגועשים סביבנו.
היתה שם אצל רחבעם ראייה קדימה, כזו שרק מי שבונה בית לניני ניניו, שרק בעל בית יכול לה. למשל, כאלוף פיקוד המרכז העלה גנדי וישב את בקעת הירדן כמעט במחתרת. מחתרת מכיוון שהשר הממונה עליו, דיין, חשב אחרת. אבל הוא גנדי זכר תפיסת עולם שונה, זו של בן גוריון. לפיה בכל מקום שנקים ונשמור נקודות עבריות, לשם ימתח הגבול לאחר המלחמה. וכך בהחבא כמעט בסגנוןחומה ומגדל, היה גנדי מארגן את כל יכולת ההנדסה והשליטה של הפיקוד ויורד בלילה לבקעה, ובבוקר הייתה כבר עובדה קיימת.
ומה עוד היה שם.
לפני הכל לא היתה אצל גנדי שום כמיהה אובססיבית להכרה של העולם החופשי בדרך שאנחנו מתנהלים. עולם שטועה מפני שהוא מסרב להאמין שהמאבק בינינו לערבים אינו על אדמה וריבונות, הוא מאבק דתי לפיו האיסלם על כל זרמיו, ראוה ביהודים ולאחר מכן בעולם המערבי כולו, כופרים ונחותים.
אנחנו תפילה שכל זרעי השלום הנפלאים שנזרעו ינבטו וישנו את חיינו. אבל מה לעשות שכולם סופרים לנו את הימים. ערביי ישראל, איראן ועשרים מדינות איסלם נוספות, האירופאים, שרק לפני 65 שנים עוד שלחו אותנו למשרפות מתחרים בגרמנים בטיב המלאכה, כך הם במזרח וחלקים מאמריקה שרק לפני 65 שנה שכחה להפציץ את מפעלי ההשמדה של היהודים ונתנה לחיסול להתמשך.
גנדי הבין את כל אלה. ולכן במפלגה חילונית לחלוטין שהקים חרט על הדגל "ארץ ישראל לעם ישראל לפי תורת ישראל".
הארץ הזאת, כך למדתי מאבי, הוקמה קודם כל עבור העם היהודי,. על כך מסרו את חייהם כל הצעירים הקבורים פה מסביבכם. קודם כל מדינה ליהודים ולאחר מכן שיוויון ודמוקרטיה. אבל כאשר מוכרים לעם לאורך תקופה תקוות שלום שקריות וחלומות שאינם ניתנים למימוש, כיצד אפשר עכשיו לסגת וכיצד אפשר לשנות כיוון. מתרחשת פה לפנינו אחת מההונאות הגדולות של ההיסטוריה.
צריך להחליט ברוחו של גנדי, ברוחם של בני דורו, ברוחם של דור המייסדים שאין חיים למי שקוטל חיי יהודים. אין מפקירים את החיזבאללה להתארגן מחדש בצפון, אין מפקירים את הנגב לירי קסאמים, שאין דיבורים עם מנהיגי הגדה כאשר הם נלחמים בנו באו"ם ושאין חיים למי שחוטף ומחזיק באחד מילדינו החיילים.
בעת ההספד בשנה שעברה שטפה בהחבא, כמעט את כל התקשורת הישראלית המנטרא שהתחילה להכין אותנו לבחירות המגיעות "רק לא ביבי".
טיווחו בך, אדוני ראש המממשלה בכל הכלים. כמה נכון עשה אלוהי ישראל שנתן לך לגבור על כולם וביחד עם איווט ואחרים אתה מכין את העם לעימות ממושך.
זכרו שאם היתה אי פעם זכות שנשמרה בקנאות ובעקשנות כה רבה הרי זו זכותם וכמיהתם של היהודים לא"י. כל מסכת חיינו בגולה היתה שזורה באהבה לא"י, לכל מקום שהלכנו הלכה איתנו, אם זה כשהתחתנו, כשבנינו בית או אפילו כשניחמנו אבלים.
בכל אלה לקחנו את א"י לזכרה.
אימפריות קמו ונפלו ואנחנו היהודים נשארנו, מעבר לזמן. עם העוז הזה שלנו, ננצח הכל.
השם עוז לעמו ייתן – השם יברך את עמו בשלום.
ומה עוד נזכר, כי היה שם כל כך הרבה וכל כך נכון. היתה הדיסקיט עם שמות הנעדרים שענד על חזהו שסימלה את הסולידריות לה אנו מחוייבים, את אותה הרגשת "הביחד" שהקימה פה את הבית. והיה שם אבא ענק וסבא רך ומלטף.
כאשר קברנו אותך אבא ביקשתי סליחה, סליחה על כך שהמדינה לקחה את מרבית זמנך ואני הייתי צעיר מלהבין זאת וכעסתי. בשנים האחרונות אני מפצה את עצמי על הכל, קורא ברשימות שהשארת, פוגש את חבריך לנשק ולפוליטיקה, מטייל בארץ המרדפים. כן כן, לפני שתשאל אני כבר עונה – אנחנו מטיילים יחפים כי אנחנו דורכים על הפסוקים. אני מבטיח לך נאמנות למולדת ולעם כיאה לבכור שבילדך.

"השם עוז לעמו ייתן – השם יברך את עמו בשלום."