רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

הספדים - בני משפחה

בתאריך ל' בתשרי התשס"ב, בהיותו שר בממשלת ישראל, נרצח רחבעם זאבי בידי 3 מתנקשים פלסטינים. אלפי אנשים מכל שכבות העם באו לחלוק לו כבוד אחרון.

דבר נפלא קורה, אבא, בשנתיים האחרונות. וכל הנפלא הזה כולו גנדי. אם היית כה שנוי במחלוקת בימי חייך, הרי שלאחר שהפסקת להלך בינינו כולם מבקשים קצת ממך.
חזון הבלהות עליו התראת מתממש ומתפוצץ לנו בפנים. כל הנשק והיכולות שהענקנו לפרטנרים החדשים מופנה היום כלפינו.

כבוד ראש הממשלה אריאל שרון, שרי הממשלה, חברי כנסת, אלופי המטה הכללי, ניצבי משטרת ישראל, מכובדים, חברי עמותת מור"ג – מורשת גנדי, הרוח החיה בעמותה רחלי גולדבלט, אורחים, אמא ובני שבט זאבי הגדול.

דבר נפלא קורה, אבא, בשנתיים האחרונות. וכל הנפלא הזה כולו גנדי. אם היית כה שנוי במחלוקת בימי חייך, הרי שלאחר שהפסקת להלך בינינו כולם מבקשים קצת ממך.
חזון הבלהות עליו התראת מתממש ומתפוצץ לנו בפנים. כל הנשק והיכולות שהענקנו לפרטנרים החדשים מופנה היום כלפינו.
גם המשפחה חסרה אותך מאוד. אמא חסרה את הזוגיות המיוחדת שנקטעה באיבחת האקדח, ילדיך, שידעו שאתה שם תמיד מעבר לכתף, או הנכדים שהתרגשו מסבא שלהם, המפורסם, אבל לא הפסיקו להתחרות איתך מי יותר ילד. מתגעגעים אליך הואדיות והרכסים, השפלה וההר, שהרי דאגת עד ליומך האחרון לייצר איתם אינטימיות, אותה משיגים רק תחת כפות הרגלים.
ומחבק אותך עכשיו ההר ואנחנו יתומים וכועסים שהוא קיבל אותך קצת לפני הזמן.

הנצחתו של גנדי הנעשית בשנתיים האחרונות, מאפיין אחד לה והוא הטמעת המורשת של רחבעם שהיא כולה חיזוק הארץ הזאת והיהודים היושבים בה. כך ראוי לעם וכך ראוי לאלוף נעוריה של המולדת.
הזיכרון ממך בימים טרופים אלו הוא כמו אותו סלע איתן הניצב בתוך זרם מים אדיר והממאן להיסחף ולהיבלע בתוך המים העכורים.
אנחנו חסרים אותך היום, כי אנחנו כה מתגעגעים ללהט שלך, לשלמות הזאת של אדם לעמו ולאדמת אבותיו, אהבה ללא פשרות.
אנחנו מתגעגעים ליכולת החזקה לעמוד מול כולם ואף לאבד בשל כך חברים רבים בדרך, ולחשוב רק טובתה של ארץ ישראל והעם היושב בה.
ממך למדנו, ואנחנו משננים הלאה לנכדים, שאם היתה אי פעם זכות שנשמרה בקנאות ובעקשנות כה רבה, הרי זו זכותם וכמיהתם של היהודים לארץ ישראל. כל מסכת חיינו בגולה היתה שזורה באהבה לארץ ישראל, לכל מקום שהלכנו - הלכה איתנו, אם זה כשהתחתנו, כשבנינו בית, או אפילו כשניחמנו אבלים, בכל אלה לקחנו את ארץ ישראל לזוכרה.
ולכן אבא, יהודי גאה שכמוך, כאשר בהשקפת עולמך נמצאים כל המרכיבים הנכונים להערכת מצב לאומית, ראוי שנחזור וניזכר בכל טיעוניך.
בניגוד לך, יש במחנה הלאומי הממשיכים לאמץ מדיניות שהיא כולה התחכמות אינסופית והעולה בחייהם של ישראלים רבים. ממשלת ימין אישרה לאחרונה אף להציע מדינה פלסטינית אבל סומכים על מוחמד שיתפוצץ לו כדי שנוכל לחזור ולשבור את הכלים.
צה"ל שהיה לך לבית במשך 35 שנים ממשיך בשנתיים האחרונות ומאפשר לנו את המשך קיומנו. הישגיו יוצאי דופן, אבל עם איזה תחמושת עלובה אנחנו שולחים אותו לקרב.
כשהחלה המלחמה הזו, הנוכחית, אילצנו את הטובים שבמפקדים להצמיד לעצמם עורכי הדין עם חפצי חיים הם.
אם היו מגבים אותך ובני דורך, רחבעם, כשנילחמתם על המדינה שבדרך, כפי שאנו מגמגמים היום, ספק אם הייתם מחזיקים.
אבל זה לא נעצר במפואר שבצבאות העולם – בצה"ל.
החליטו הפוליטיקאים בציון שמה שטוב לצה"ל טוב לכל כוחות הביטחון, ותורה של המשטרה הגיעה.
לאחרונה, הסתיים שם הסירוס, בצורת מסקנות ועדת אור.
הזכות הבסיסית של מדינה להפעיל את כוחה על מנת לשמור את הריבונות שלה, הולך ונעלם מעולם המושגים של הפוליטיקה הישראלית. הפעלת כוח על ידי המדינה לשמירת ריבונות, היא כה טבעית בעולם הגדול, אבל נתפסת כלא לגיטימית פה אצל היהודים.

אני משקיף עליך ארצי, את בת 55 ועדיין לא קם בתוכך המנהיג שידע לשרטט לך גבולות. וכשאין גבולות כמה זה מיותר למות בשדה הקרב וכמה זה כואב שהרחובות גם הם הופכים לשדה קטל.
למה אריאל שרון, להמשיך את השיטות החסרות של קודמך.
אבא, פה למרגלותינו, מוקף בכל עשרות הנערים שחלב על שפתותיהם, הם כולם עדות לכך שחייבת ישראל לאמץ לעצמה פעם אחת ולתמיד, מדיניות שאינה התחכמות אינסופית העולה בחייהם של רבים כל כך.
אם חפצת אריק לעלות להר הבית לפני כשלוש שנים כדי להזכיר לעולם וליהודים מי בעל הבית – זכותך.
אם רצית כעבור שנתיים לשנות ולקרוא לשחרור חבלי מולדת כיבוש – זכותך.
ואם אף רצית לבעוט במצע של מפלגתך וליזום שתי מדינות בין הים להר – זכותך.
זכותך, מפני שבדמוקרטיה בחרו היהודים ואתה נבחרת לעמוד בראשה.
אבל אומר לך היכן עוצרת זכותך.
אין לך זכות להשאיר את רוצחיו של גנדי מבלי שמיצית איתם את הדין. הבטחת לי פה לפני שנתיים, הבטחת לאומה כולה מעל במת הכנסת, הבטחת שנבוא חשבון עם רוצחיו של סמל לאומי, רוצחיו של רחבעם.
אתה ראש למדינה שיש לה טייסות F-16 מהטובות בעולם ומרכבה סימן 4, אבל הערבים "לא סופרים אותך ממטר".
הם אינם פוחדים ממך ומעוצמתך מפני שלאחר שפגעו בסמל של הריבונות הישראלית – שר בישראל ורצחו אותו לעיני כל בבירת הארץ, אתה מחזיר את המנדט הבריטי לשמור עליהם.
האזור הזה מדבר בשפה שפעם כה היטבת להכירה, וכשהתחלת לדבר אחרת, קורסת לך ולנו כל תורת הביטחון. יותר מ-850 הרוגים, יותר מ-6280 פצועים - זה המחיר!

יש לך את מיטב הלוחמים – סיירות מכל הסוגים, שב"כ ומוסד מהטובים בעולם, אבל רוצחיו של שר ואלוף בצה"ל מעשנים סיגרים ומשתעשעים עם הבנות במרחק של 30 דקות נסיעה ממשרדך בירושלים. אתה מדבר אנגלית והם מבינים ערבית – זה כל כך פשוט.
אתה עושה את המלחמה הבאה, חלילה כשתפרוץ, קשה יותר לבני בן ה-14 מכפר תבור ולשאר חבריו, שכן עם איזה יכולות הרתעה אתה מצייד אותם – הערבים יזלזלו בהם במפגש הבא.

זעקי ארץ אהובה שכה קשה לך, אבל רבים מבינינו לבוא להצילך וכשיחזרו היהודים לעצמם יחד עם בני בריתם, כשיחזרו לנחישות של הראשונים כשהאמונה בצדקת הדרך תחזור ותלהט בתוכנו או אז, ורק אז יחשוב ישמעאל אחרת ונוכחותנו פה תהפוך לעובדה מוגמרת.

ואתם יקירנו, שבאתם היום להר להיזכר ברחבעם אהובכם, קחו בלכתכם קצת גנדי לשעות הקשות שעוד נכונו לנו פה בארץ הזאת ללא צל.
הארץ הזו שלנו תישקוט יום אחד ולא מכח הזרוע תשקוט. שני הצדדים חפצים בחיים, בדרך לשם, חברים, נחזיק יד אחת על הנדן ובשנייה נושיט יד לשלום.

ואפרד מכם כפי שהגדול שבגברים היה נפרד מאורחיו: "השם עוז לעמו יתן, השם יברך את עמו בשלום!"