רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

הספדים - בני משפחה

בתאריך ל' בתשרי התשס"ב, בהיותו שר בממשלת ישראל, נרצח רחבעם זאבי בידי 3 מתנקשים פלסטינים. אלפי אנשים מכל שכבות העם באו לחלוק לו כבוד אחרון.

אבל אנחנו חבריו וילדיו של גנדי החלטנו אחרת ובנחישות האופיינית לו, יצאנו לדרך, ההנצחה. איתרנו אתרים היסטורים והחלטנו לשחזרם והמשכנו לגני ילדים וככרות ורחובות וגנים ועל כולם חקקנו את שמו של גנדי. ידעתי שאם יראו את שמו אזי יזכרו בנחישות והזכות שהוא כה סימל על חבלי המולדת, כי הימים הם תמיד כה קשים בארץ ישראל, עד שחובה להתעשת מידי פעם ולחזור ולהיזכר עד כמה אנחנו בעצם אוהבים את הארץ, כמעט כפי שגנדי אהב.

נגענו הערב בארץ ישראל או אפשר לומר גם אחרת נגענו בגנדי.
הנצחתו של גנדי הנעשית במשך השנתיים האחרונות ושההתכנסות שלנו פה הערב היא שיאה, מאפיין אחד וברור לה: חיזוק הארץ הזאת והיהודים היושבים בה על ידי הטעמת כל אותם הדברים הנכונים, אותם תמיד זיהינו באלוף נעוריה של המולדת – רחבעם זאבי השם יקום דמו.

אהבתו הזו הבלתי מתפשרת למולדת הובילה אותנו, קבוצת חברים – מוסה פלד, מירה אלטמן, אריאל סנדר, מומי, לאה לור, עדי ליברמן, חגי תם, נתי להב ובעיקר רחלי גולדבלט, הובילה אותנו, להקמת מור"ג – עמותה להנצחת מורשת גנדי.
גילינו במהלך ההנצחה עד כמה עלובה הנצחתם של מנהיגנו. המדינה לא הצליחה עד היום לייצר קריטריונים ברורים, לכבד ולהוריש את המורשת של כל הנפילים שאפשרו את הקמתה של ארץ ישראל ועשו אותה לעובדה מוגמרת.

אבל אנחנו חבריו וילדיו של גנדי החלטנו אחרת ובנחישות האופיינית לו, יצאנו לדרך, ההנצחה. איתרנו אתרים היסטורים והחלטנו לשחזרם והמשכנו לגני ילדים וככרות ורחובות וגנים ועל כולם חקקנו את שמו של גנדי. ידעתי שאם יראו את שמו אזי יזכרו בנחישות והזכות שהוא כה סימל על חבלי המולדת, כי הימים הם תמיד כה קשים בארץ ישראל, עד שחובה להתעשת מידי פעם ולחזור ולהיזכר עד כמה אנחנו בעצם אוהבים את הארץ, כמעט כפי שגנדי אהב.

וכך הגענו לקשתות רחבעם שבנחל סמך ברמת הגולן, והמשכנו למצפה הר הזיתים בירושלים ולגן המשחקים בנצרים ולטיילת הדרומית באילת. וכשגילינו באכזבה רבה ש-50% מהמתגייסים לצה"ל לא היו מימיהם בירושלים, בנינו הדרכה ליום שלם בבירה ואנחנו מביאים נוער לפני גיוס ומחזירים אותו לביתו בסופו של יום, חזק יותר לקראת המדים שהוא עתיד ללבוש תוך מספר ימים. והמשכנו למשרד החינוך ובנינו תכנית פרסים מכובדת המעודדת את הבוגרים לבחור את ארץ ישראל כמגמת לימוד עיקרית ואזי המצטיינים שביניהם ומוריהם ובית ספרם יקבלו מאתנו פרסים כספיים.

במפעלי ההנצחה אני נתקל בגילויי אהבה לגנדי, שאינם פוסחים על אף שדרה בעם. מהסדרן הזוטר בכנסת דרך חיילים שזכו להובלה של גנדי, חקלאים, אזרחים, ראשי ערים ושרים, כולם העריצו את גנדי ולא בגלל מעמדו או דרגות האלוף שענד, אלא בגלל הכרתם שאהב את ארץ ישראל ודרכה אותם, מעבר לכל רגש אחר שפיעם בו.

הם זוכרים לו שביד אחת החזיק בתנ"ך וביד השנייה מוכן לחרב. איזה מינון נכון. וכאשר לנוכחות שלנו בארץ ישראל יש גם שורשים הסטורים והצדקה אלוקית וגם הקזת דם שמנצחת – כמה מובנת דרכו וכמה מובנים לפתע כל טיעוניו וכשאני פוגש בהם בכולם אני מחזיר ומספר להם שכל זיכרונות ילדותי הם מסע כיבושים אחד ארוך של שבילי הארץ. אלא שאבא תמיד היה אומר לי ולאחי לפני תחילת כל מסע יש ללכת בארץ יחפים שכן אנו דורכים על הפסוקים.

וכשאני נזכר באבא, שתמיד הלך בכיס עם כיפה סרוגה והשנייה שחורה, כדי שיוכל אצל החרדים לחבוש סרוגה וההפך אני מבין שמדינת ישראל לא תקרוס מכוח הטרור וגם לא מהמצב הכלכלי הנוראי אלא בגלל חוסר הסולידריות בין מרכיבי החברה השונים. הפיצול הזה למחנות ההתבצרות בכיתתיות ואיימו לחסל אותנו, לכל אורך ההיסטוריה פעם אחר פעם ואנחנו מתקרבים לשם פעם נוספת.
חיילי העורף שנמצאים אתנו פה הערב ושהבסיס שלהם ברמלה נקרא מחנה רחבעם, וחיילי פיקוד המרכז עליו פיקד גנדי לאחר מלחמת ששת הימים כאשר תחזרו מחר בבוקר לפעילות קחו לכם קצת גנדי לשעות הקשות.

ואתם, חברים באולם וביציע, נשמח לשתף אתכם במרוץ הלפיד בבקעת הירדן ביום שני הקרוב, נר שלישי של חנוכה.
הישובים בבקעת הירדן, ובראשם דוד לוי, ממשיכים זו הפעם השלישית ברציפות להיזכר באלוף הפיקוד שלהם שאת חלקם הוא הקים, אבל את כולם הוא אהב.
בימיו של גנדי כאלוף הפיקוד, קצין הרפואה החטיבתי היה הרופא האישי של הישובים.
אנחנו נדליק ביום שני לפיד בכותל אותו נמסור לחיילי פיקוד המרכז שירדו בריצה לבקעה וימסרו אותו לחיילים נוספים ולילדי הבקעה. מהערים הראשיות בארץ יצטרפו אליהם רצים נושאי לפיד וכולנו נפגש באנדרטת הביקעה, שם הכין לנו דוד לוי טקס והופעה כדרכו.

הערב הזה לא יכול היה להרשים אתכם ולהצליח ללא חנה ושרון ממרכז ההסברה, ורן, ליאת ואלי שהפיקו אותו, סמדר שחיברה אותו, הצוות המסור של רחלי גולדבלט שדאג להזמין את כולכם. בני אלון, אהרון דומב וראובן פינסקי וכל אנשי משרד התיירות, אביגדור ליברמן ואנשי משרדו, משרד ראש הממשלה ובראשם עמיחי עורקבי.
האמנים – חופני, שלומית אהרון, יהורם גאון, דורית ראובני, רונית אופיר, אביהו מדינה, שלומי שבת שהופיעו כולם בהתנדבות.

והחשוב ביותר אתם נפלאים שלי שהגעתם באלפים לכבד את זכרו של אבי – תודה!