רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

הספדים - בני משפחה

בתאריך ל' בתשרי התשס"ב, בהיותו שר בממשלת ישראל, נרצח רחבעם זאבי בידי 3 מתנקשים פלסטינים. אלפי אנשים מכל שכבות העם באו לחלוק לו כבוד אחרון.

זו הפעם הרביעית שאנחנו יורדים לבקעה בריצה ובידינו לפיד. לזכרו של גדול אוהביה של המולדת רחבעם זאבי – גנדי.
וככל שעוברות השנים מאותו יום ארור שבו נלקח לנו גנדי, כך מתחזקת לה ההכרה שלהצדיע לזכרו, זה בעצם להצדיע ליפה ולנכון שבעימנו.

חברים, חברינו מת"א, תושבי ירושלים, חיילי צה"ל וכוחות המשטרה, רב הכותל מר רבינוביץ, סגן ראש העיר שמואל שקדי, דובי טל ראש המועצה האזורית בקעת הירדן, ח"כ בני אילון, ח"כ אריה אלדד, שנוכחותם עקבית בכל ארועי ההנצחה של גנדי, נציגי הבקעה, שבט זאבי הנפלא.

זו הפעם הרביעית שאנחנו יורדים לבקעה בריצה ובידינו לפיד. לזכרו של גדול אוהביה של המולדת רחבעם זאבי – גנדי.
וככל שעוברות השנים מאותו יום ארור שבו נלקח לנו גנדי, כך מתחזקת לה ההכרה שלהצדיע לזכרו, זה בעצם להצדיע ליפה ולנכון שבעימנו.

כשיראו היום ערביי ירושלים והבדווים היושבים באוהליהם בדרך היורדת לבקעה, כאשר יראו היום חיילי ירדן במשקפותיהם את חיילי צה"ל רצים עם הלפיד מהכותל לאנדרטת הבקעה, הם בודאי יזכרו כולם בהמשך המפואר שאתם מייצרים למולדת ולעם שאותו אתם כה אוהבים.
כאשר תרוצו היום עם הלפיד לזכרו של גנדי, תזכירו להוריכם, לחבריכם בבית ולהמוני ישראל שאפשר ונחזיר את אותה הנחישות שכה אפיינה פעם, את המובילים שלנו.
כי הרי דבר נורא ועצוב קורה לנו. מרוב שאנחנו מתעסקים בחרדת קודש בשוויון ובדמוקרטיה ואולי תוך כדי גם עייפים מהאינתיפדה – אנחנו שוכחים בכל אלה שאנחנו במלחמה. ואתם חיילי צה"ל שבעוד מספר דקות תרוצו בירידות לבקעה, אתם שנכונים לעצור בגופיכם כל מפגע או מתאבד, אינכם זוכים מאיתנו ללגיטימציה הראויה ועם העוול הזה אנחנו ממשיכים ומחלישים גם את המשטרה.
מוסר הלחימה החדש שלנו מנוהל – אנחנו מעדיפים את שלומה של אוכלוסיית האויב על שלום חיילנו. וכך במשך הימים האחרונים טיפסו עליכם ועל יכולת השיפוט של המפקדים שלכם.
וזה כה סמלי שתחברו היום את ירושלים לתושבי הבקעה. שגם הם הפסיקו כבר מזמן לקבל לגיטימציה מהעורף הישראלי, על אחיזתם העיקשת שם, באדמה המלוחה, של בקעת הירדן.
ולכן כה חשוב לנו להדליק את הלפיד לזכרו של גדול אוהביה של המולדת – לנקות קצת את האור מהחולשה הזאת שמאיימת להיאחז בנו.

אנחנו נמשוך מכאן בעקבות הלפיד ונרד להתחבק עם תושבי הבקעה שאינם שוכחים, שנה אחר שנה, להיזכר ולספר כיצד נשבה פה פעם רוח אחרת ושגנדי ידע באופן כה בולט לאפיין אותה כאשר שימש כאלוף פיקוד המרכז.

חייהם של ישראלים רבים ניצלו אז בשנות השבעים, כאשר קיבל גנדי את פיקוד המרכז. גלים אלימים ואינסופיים של מחבלים התנפצו על גבולה המזרחי של המדינה וגנדי ידע אז להוביל את חייליו לחסימה כמעט מוחלטת של הגבול. התפתחה תורת "המרדף" שנראית לנו היום כה ברורה מאליה, הוקמו מסגרות של גששים בדווים יחד עם כוחות הצנחנים ונפרסו דרכי טשטוש לאורך הירדן. על כל אלה ניצח גנדי כשהוא נוכח אישית כמעט בכל מרדף. לימים הוא מקים את סיירת "חרוב" ומביא את תורת הקרב החדשה הזו – "המרדף" להישגים מדהימים.
ומכיון שהזיכרון הטרי של מלחמת העצמאות עדיין לפניו, נזכר גנדי שהיכן שעמדה נקודה עברית לשם נמתח בסופו של דבר הגבול, והוא ממהר ומקים את מרבית יישובי הבקעה המוכרים לנו כיום.
לכן חברים ומכובדים, הריצה היום עם הלפיד לזכרו של גנדי היא ריצה עם כל הדברים הנכונים שנתנו ליהודים כוח לקרוא תגר על ההיסטוריה ולהתחיל במפעל הציוני.
"השם עוז לעמו יתן, השם יברך את עמו בשלום."