רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

באירועים ופעילויות שונים

ב - ל' בתשרי התשס"ב, בהיותו שר בממשלת ישראל, נרצח רחבעם זאבי. אלפי אנשים מכל שכבות העם באו לחלוק לו כבוד אחרון.

אני מתייחס בדברי לכתבה של מר יצחק לאור בעיתון "הארץ" מתאריך 16 במרס 2005 שכותרתו הוא "אהבת הארץ רק בלי ערבים". הכתב התכוון לאלוף והשר רחבעם זאבי ז"ל ולעניות דעתי אין כל זיקה ורלבנטיות אליו.

י"ב באדר כ' תשס"ד, 23 במרס 2005

אני מתייחס בדברי לכתבה של מר יצחק לאור בעיתון "הארץ" מתאריך 16 במרס 2005 שכותרתו הוא "אהבת הארץ רק בלי ערבים". הכתב התכוון לאלוף והשר רחבעם זאבי ז"ל ולעניות דעתי אין כל זיקה ורלבנטיות אליו.

הרי הראיות מדבריו של העיתונאי:

טענה 1:
אצל זאבי "אהבת הארץ היתה קודם כל תביעה לסלק את הערבים מארצם ובה בעת לסלקם מההיסטוריוגרפיה של הארץ.
בראשית דברי אציין כמה עובדות מהכרותי את רחבעם זאבי ז"ל במשך 60 שנה. ביותו בגיל 14 הוא היה חניכי בתנועת "מחנות העולים" של הקיבוץ המאוחד, יחד עם עוד 2 אלופים לעתיד, יצחק חופי ואלעד פלד.
זו היתה תנועה שחבריה התנחלו בחבלים הנידחים והשוממים של ארצנו, כמו קיבוצי מעוז חיים, בית הערבה וסדום. בתנועה ציונית סוציאליסטית חינכנו לאהבת הארץ בסיורים רגליים בכל חבליה, כשהרון בלב והתנ"ך ביד.
האימרה של המנהיג והמייסד של תנועתנו יצחק כפכפי היתה: "מולדת אין מחלקים, אין גוזרים חיק אם". את הנכס הרוחני הזה ירשנו מהקיבוץ המאוחד והורשנו אותו לפלמ"ח שנימנתי בין ראשוניו, כאשר בקיבוצנו היו החברים: אורי ברנר – סגן מפקד הפלמ"ח, אורי יפה – מפקד חטיבה וזרובבל ארבל – קצין המודיעין של חזית הדרום בפיקוד האלוף יצחק רבין.
זו היתה גם המורשת של מפלגת "אחדות העבודה" ובטאונה "למרחב" במנהיגות יצחק טבנקין ממייסדי קיבוץ עין חרוד, שרחבעם היה חבר פעיל בה.

אחר כך התוודעתי לזאבי כאשר היה מ"מ של הפלמ"ח בקיבוצנו ואחר כך כמג"ד בגולני, שבמשך ימי פיקודו שוטט במסעותיו עם חייליו בחבלי הארץ כאשר התנ"ך הוא מזונם הרוחני, עד הגיעו לדרגת אלוף.
בהיותו אלוף פיקוד המרכז הוא השתתף ב – 140 מרדפים אחר כנופיות ערביות שהסתננו לתחום פיקודו והקריב את נפשו לאהבת הארץ.
האם הייתה דוגמה כזאת בתולדות אלופי צה"ל?

ערכיו מבית הוריו שהיו חלוצים ב"גדוד העבודה" בגליל, מתנועתנו ומהפלמ"ח היו: חלוציות, התנדבות, אחריות ונאמנות שורשית. הוא היה מקורי, יצירתי ואוטודידקט מנעוריו, הצליח בכל מעשיו ושימש סמל ומופת בלתי נשכח לאהבת התורה, האדם, העם והארץ.

ובעניין טענתו של הכתב על "סילוק הערבים מארצם" אציין שלפני 16 שנים ביקרתי את רחבעם ז"ל בביתו לאחר שעבר ניתוח קשה. שם פגשתי ערבים בדווים מהכפר זרזיר בגליל שבאו לביקור חולים. התברר לי שהם היו ידידו הקרובים, שקראו בכפרם שם של רחוב על שם גנדי. האם יש אהבת אדם כזו בקרב שאר אלופי צה"ל או שרי המדינה?

ובאשר לדברי העיתונאי "לסלקם מההיסטוריוגרפיה של הארץ" אציין את הפעילות היצירתית הישראלית לבניין ופתוח ארץ ישראל. לפי המקרא ארץ כנען משתרעת רק על המישור, העמקים והבקעות של הארץ. כי שם קל, נוח ונעים להתיישב. ואילו ארץ ישראל נוסדה בעיקרה על ההרים המיוערים, הטרשיים והמדבריות שלה, שעוצבו בעמל נמלים שלא היה כדוגמתו בקרב העמים הקדומים במזרח התיכון. כי בני ישראל היו הראשונים בעמים הקדומים שהוציאו אדמה מן הסלע כאשר בנו את המדרגות החקלאיות בהר ורק אחר כך הוציאו לחם מן הארץ (ישעיה ה' 1-2)

ומה עשו הערבים והמוסלמים שכבשו את הארץ בכוח הזרוע ומשלו בה במשך 1065 שנים? הרס וחורבן בכל הארץ, כאשר מדרגות ההרים נהרסו, הדרכים הסלולות נעלמו, המישור, העמקים והבקעה הפכו לביצות ממאירות עד ימי הציונות המתחדשת. אדוני הכתב האם אתה מייחס את דברך "לארצם"?

טענה 2
לגבי הפיסקה "גם כמנהל שערורייתי של מוזיאון, שממנו ניסתה עיריית תל אביב לפטרו והחברים מהצבא שמאל וימין הקימו רעש גדול ומנעו זאת".

אציין לא מינה ולא מקצתה, לא היה ולא נברא. האמת היא שהיו ויכוחים בין שני האלופים בדימוס, על דרכי הפיתוח של המוזיאון. ראוי להעיר לזכותם, ששניהם לא הלכו לאחר השירות בצה"ל לעסקים הפרטיים, אלה התנדבו לשירות העם והמדינה. זאבי ז"ל ביקש תקציב רב למוזיאון כדי לפאר אותו כבימינו וראש העיר ש. להט שהתמסר ומתמסר להאדרת התרבות והאמנות היהודית והשרשית בעיר, ביקש לפתחו בהדרגה, איים זאבי בהתפטרות.

אנוכי השתתפתי אז בפגישה בבית ראש העיר יחד עם האלופים מאיר עמית וצבי זמיר, כיצד לשכנע את גנדי שלא יתפטר מהמוזיאון והצלחנו. פעילותי זו נבעה מהיותי חבר הדירקטוריון של המוזיאון מטעם עיריית תל אביב.
אם כן מה פשר עלילה נלוזה זו?

טענה 3
לדברי הכתב "הוא סינוור בידע הדילמנטי שלו ובאוסף הספרים שלו את חבריו למטכ"ל ולפוליטיקה, אכן פחות משכילים ממנו, לפחות בכל מה שנגע להיסטוריה הסלקטיבית של הארץ". אדגיש רחבעם ז"ל שהיה למדן טבעי בלתי נלאה ורב מעש בלתי נרפה היה בוגר מצטיין ממכון אבשלום לידיעת הארץ. בכל שנותיו כמנהל מוזיאון ארץ ישראל היה היחיד והראשון בקרב המוזיאונים לתולדות הארץ, שיזם וערך והדפיס 8 שנתונים מדעיים עבי כרס בהתמדה בשם: "ישראל עם וארץ".
כעשרים פרופסורים והרבה דוקטורים מארבע האוניברסיטאות הבכירות יחד עם עובדי המוזיאון פירסמו את מאמריהם בשנתונים.

נוסף עליהם הוא ההדיר 18 ספרי נוסעים וחוקרים של ארץ ישראל שהודפסו בהוצאת משרד הביטחון והעיר בהם עשרות רבות של הערות מקצועיות ומדעיות. הוא עמד בראש מפלגת "מולדת" שייסד, כתב, ערך והדפיס דו שבועון, שהופיע בעברית וברוסית, היחיד בין כל מפלגות חברי הכנסת, עד יום הרצחו. אם כן, מי הוא הדילטנט ואיזה הוא המשכיל או המסכין בפולמוס זה.

טענה 4
הוא ממשיך "אהבת זאבי לארצו היתה פרוורטית ולפרוורסיות לא מקימים מרכזי הנצחה". שם הוא מזכיר את שמות נאמני ארץ ישראל השלמה, שהיו שותפים ללעז על "אהבת הארץ הפרוורטית" של הכתב. אזכיר חלק נכבד מהם: הסופרים – ש"י עגנון, ח' הזז, ג' שופמן, י' בורלא, מ' שמיר;
המשוררים – ב' אלתרמן, א"צ גרינברג, י' אורלנד, י' שלו, ז' גלעד;
הפרופסורים – י' אהרוני, ד' סדן, ז' וילנאי, א' שרקי, י' אלון;
האלופים – ד' טולקובסקי, א' יפה;
המנהיגים והוגי הדעות – א' ליבנה, ח' בן אשר, ב' מרשק, מ' טבנקין, ר' ינאית, אנטק צוקרמן, צ' לובטין ועוד.
האם לכל הנישגבים האלה היתה "אהבה פרוורטית" למולדתנו? טול קורה מבין עיניך עיתונאי נכבד!

האהבה הטהורה ועמוקה השורשים הזו של רחבעם זאבי ז"ל, נובעת מהכיסופים ומהמורשת הנאורה של עם ישראל, שיצר יש מאין והפך את שיממון הטרשים והחורשים של הרי המולדת ל"ארץ דגן וחידוש ארץ להם וכרמים" (ישעיה ל"ד 17). וכך נאמר כדברי הנביא על עם ישראל המעצב החלוצי והטיפוסי של נופי ארץ ישראל לאמר: "ואצורך ואתנך לברית עם, להקים ארץ להנחיל נחלות שוממות" (ישעיה ס"ה 9). והמשיך לפאר את מתנחלי הרי ישראל ומורשתם לאמור: "והוצאתי מיעקב זרע ומיהודה יורש הרי וירשוה בחירי ועבדי ישכנו שמה" (ישעיה ס"ה 9).

באשר לכתובת הנלוזה של הכתב "אהבת הארץ רק בלי ערבים", רצוי להחליפה ל "אהבת הארץ רק עם ערכים", כי מהרסיך ומחריביך ממך יצאו" (ישעיה מ"ס 17).

מעניין לדעת מה היא אהבת הארץ של מר י' לאור?

פרופסור מ' הראל
חתן פרס ישראל לחקר ידע ארץ ישראל
בזכות אותה האהבה השורשית והאמיתית
לבוני ארץ ישראל ולתורתם הנאורה