רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

הספדים מפי אישי ציבור

בתאריך ל' בתשרי התשס"ב, בהיותו שר בממשלת ישראל, נרצח רחבעם זאבי בידי 3 מתנקשים פלסטינים. אלפי אנשים מכל שכבות העם באו לחלוק לו כבוד אחרון.

גנדי היה הראשון שהבין והתחיל לדבר על ציר הרשע. הרבה לפני שנשיא ארצות הברית הבין את זה – רק אחרי פיגוע התאומים ב11 בספטמבר. גנדי הבין הרבה לפני האפיפיור את הסכנה שבאסלאם הקיצוני על אדמת אירופה, ודיבר על זה רבות. גנדי הבין אולי יותר מאחרים – ושמענו מפיו לפני שקראנו את סמואל הנטינגסון על "התנגשות הציוויליזציות". מבחינה זאת גנדי היה במידה רבה נביא פוליטי.

הישיבה המאה –וחמישים –וארבע של הכנסת השבע עשרה
יום שני ,ג' בחשוון התשס"ח (15 באוקטובר 2007)
ירושליים, הכנסת, שעה 15:00

ישיבה מיוחדת לזכרו של שר התיירות וחבר הכנסת רחבעם זאבי. זכרונו
לברכה,במלאת שש שנים להרצחו

סגן ראש הממשלה אביגדור ליברמן:

כבוד הנשיא, אדוני ראש הממשלה, כבוד יושבת- ראש הכנסת, יושב ראש האופוזיציה,
שרים ,כנסת נכבדה,וכמובן – משפחת גנדי , משפחת זאבי היקרה. רעייתו יעל, הבנים בנימין ופלמח, הבנות מצדה צאלה ערבה, הנכדים והנינים.

לפני שש שנים נפרד עם ישראל מרחבעם זאבי, גנדי, גנדי היה הפטריוט הגדול ביותר של ארץ- ישראל, וכפטריוט שעומד עם שתי רגליים על הקרקע הוא נהג לסייר המון ברחבי ישראל כסייר הוא כמובן הבין ממאוד במפות , גם במפות הפוליטיות והמדיניות . כיוון שהבין במפות הוא הבין מה שלא הבינו אחרים, הרבה לפניהם: גנדי היה הראשון שהבין והתחיל לדבר על ציר הרשע. הרבה לפני שנשיא ארצות הברית הבין את זה – רק אחרי פיגוע התאומים ב11 בספטמבר. גנדי הבין הרבה לפני האפיפיור את הסכנה שבאסלאם הקיצוני על אדמת אירופה, ודיבר על זה רבות. גנדי הבין אולי יותר מאחרים – ושמענו מפיו לפני שקראנו את סמואל הנטינגסון על "התנגשות הציוויליזציות". מבחינה זאת גנדי היה במידה רבה נביא פוליטי.

אולי המאפיין אותו ביותר היה שני דברים: האחד, הנכונות להגן על העקרונות, על המשנה המדינית שלו , בלי קשר לסקר, לפופולאריות, לקוניונקטורה פוליטית הוא האמין בצדקת דרכו, לחם על זה, גם בימים הקשים ביותר, גם כשהבין שהוא משלם על זה מחיר פוליטי, ציבורי ואישי. הנכונות הזאת להעמיד את העקרונות שלך מעל כל שיקול , זה אולי הדבר שכל כך לא אופייני לפוליטיקה וכל כך היה אופייני לגנדי.

הדבר השני שאפיין אותו במיוחד הוא הידע העמוק בציונות. בתולדות מדינת ישראל,
בתולדות ארץ- ישראל. ושני הדברים האלה כמובן, נתנו את הטון גם בהשקפת עולמו וגם בצורת ההתבטאות שלו ובתפקוד הפוליטי. לכן כשאנחנו מדברים על גנדי, המשנה העיקרית שלו, המושג שהוא היה מזוהה אתו יותר מכל אדם אחר היה מושג ה"טרנספר" על כך הוא זכה לביקורת רבה גם בבית הזה וגם בתקשורת הישראלית, הנוטה שמאלה בדרך כלל . לכן בישיבת האבל הזאת לזכרו של גנדי הייתי רוצה לנגוע לעומק בנושא הזה, כי אני חושב שרובנו עושים מלאכה מאוד פשוטה כשאנחנו מתייחסים למושג הזה ולכל תפיסת עולמו של גנדי בפשטנות כזאת ולא רואים באמת את הדברים העמוקים. כי הטרנספר היה חלק קטן מכל הראייה הכוללת ,מהתמונה הכוללת – פרט קטן מכל התפיסה של גנדי, שאולי באמת הקדימה רבים אחרים . כמו תמיד. ושמה על השולחן במלוא חריפותה את הבעיה הדמוגרפית.

הוא למעשה היה המדינאי הראשון שהתמודד עם הבעיה היסודית הזאת, והתמודד עם זה לעומק. רק בשנים האחרונות מתחילים גם פוליטיקאים אחרים לנסות לטפל בבעיה הזאת ולהתייחס אליה. גם בימין וגם בשמאל. אני חושב שבשמאל טועים כשמנסים לפתור את הבעיה הזאת באמצעות מודל אוסלו "שתי מדינות לשני עמים". לצערי עד היום הזה הביא לנו רק אינתיפאדה מדממת ולא הביא לא ביטחון ולא שלום, לא לנו ולא לפלסטינים.

הפרדה בין שני עמים, כפי שגנדי האמין בה, זה לא משהו חדש לא בקהילה הבין לאומית, לא בפוליטיקה הבין לאומית ולא בתולדות הציונות. אפשר לדבר על הדוגמה של קפריסין, וכמובן , כשאנחנו מדברים על ההקשר הישראלי ותולדות הציונות, גנדי שאב את כל תורתו קודם כל מברל כצנלסון.

היום אולי לא נעים ולא זוכרים אבל למעשה ברל כצנלסון, יותר ברור מכל אחד אחר ,הבהיר את הנושא הזה אני הייתי מנצל את ההזדמנות לצטט, ציטוט מדויק מברל כצנלסון, כפי שהוא כתב ב-7 – באוגוסט 1937: "עניין העברת האוכלוסין מעורר אצלנו ויכוח, מותר או אסור? מצפוני שקט בזה לגמרי. טוב שכן רחוק מאויב קרוב הם לא יפסידו על ידי העברתם, ואנחנו ודאי לא. בחשבון האחרון הרי זו רפורמה פוליטית יישובית לטובת שני הצדדים . זה מכבר הסברתי שזה הטוב בפתרונות, ובימי הפורענות התחזקתי בהכרתי כי הדבר הזה מוכרח לבוא ביום מן הימים. אלא שלא עלה על דעתי שהעברה אל מחוץ לארץ ישראל
פירושה לסביבת שכם. האמנתי ועודני מאמין כי עתידים לעבור לסוריה ולעירק". את זה אמר ברל כצנלסון לא אף אחד מהימין . כשאני מנסה להזכר בתולדות הציונות, גם הוגי דעות אחרים – מי שקרא את מקס נורדאו וגם אחרים - התייחסו לנקודה הזאת.

גנדי היה גם איש פרקטי הוא לא היה רק איש תיאוריה, לא רק איש דיבורים הוא היה קודם כל איש פרקטי הוא היה הראשון – הוא התחיל את היחסים שלנו עם מדינה כמו סינגפור, ולמעשה היה בין מייסדי מדינת סינגפור והצבא שלה. הוא פיתח תורת לחימה נגד טרור, הוביל את המלחמה נגד טרוריסטים ב"ארץ המרדפים" הקים יישובים, היה יועץ של רבין לענייני טרור והפך את מוזיאון ארץ – ישראל לאחד המוזיאונים החשובים בארץ.

כשהקמנו יחד את הסיעה , כשהודענו לעיתונאים שאנחנו מקימים יחד סיעה אחת , אני זוכר את השאלה שכל העיתונאים שאלו. שאלו אותי , ומי שענה במקומי היה גנדי, שאלו אותו מה משותף בינך – אתה דור שביעי בארץ גנרל בצבא הגנה לישראל – ובין איווט ליברמן? ואז גנדי ענה בצורה פשוטה: אנחנו מתבססים על אותם עקרונות. שלושת העקרונות החשובים של הציונות: עלייה, התיישבות והגנה על המולדת. כולם מכירים את המחויבות של גנדי להתיישבות ולהגנה על המולדת, פחות מכירים את היחס שלו ואת הרגישות שלו לנושאי עלייה ולעולים.

אני זוכר את הימים הנוראים אחרי הפיגוע בדולפינריום . אז התעוררה פעם נוספת השאלה מי בדיוק שם יהודי, איך קוברים , איפה קוברים, כולנו מכירים את הכבוד שרחש גנדי לדת ולמסורת ישראל וגם את הפרקטיות שלו. שדברתי עליה קודם. ביקשתי לפגוש אותו בדחיפות, רצתי אליו עם חבר הכנסת יורי שטרן , זכרונו לברכה, והתיישבנו בחדר הסיעה.
שאלתי:גנדי מה עושים ? מה דעתך בנושא הזה? והוא אמר לי, תקשיב לסיפור. הוא סיפר לי את הפרשה של אחד הגששים הבכירים במדינת ישראל, עמוס ירקוני בסוף הוא אמר לי: המסקנה שלי - מי שלוחם בשורות צבא הגנה לישראל , ומי שנהרג על אדמת המולדת, מי שנרצח בפיגועי טרור נגד מדינת ישראל, מחובתנו להתייחס אליו איך שהוא היה רוצה ומעדיף. חובתנו להתייחס איך שהקרובים שלהם מבינים את זה מבחינתי, זה פסק הלכה
סופי שלא ניתן לערעור . מאז גם אני מתנהג בצורה כזאת.

אמרתי שאולי משנתו של גנדי היתה שנויה במחלוקת , אישיותו כבשה את כל הפוליטיקה הישראלית ,משמאל עד לימין – כל הקשת הפוליטית . אני חושב שבזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל הוא ייזכר כאחד שכולם רוחשים לו כבוד. קצין וג'נטלמן

יהיה זכרו ברוך.