רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

הספדים מפי אישי ציבור

בתאריך ל' בתשרי התשס"ב, בהיותו שר בממשלת ישראל, נרצח רחבעם זאבי בידי 3 מתנקשים פלסטינים. אלפי אנשים מכל שכבות העם באו לחלוק לו כבוד אחרון.

גנדי החשיב מאוד את אהבת הארץ,כי ידע שהיא המפתח לשובנו אליה ולהשארותנו בה.
עם שאינו אוהב את ארצו אינו ראוי לה , וסופו שגם לא יאבק עליה.
אבל גנדי הבין שאהבת הארץ תלויה בהכרת הארץ.
ולכן הוא למד את ארץ ישראל על כל צדדיה:
ההיסטוריה שלה,החי והצומח בה,הארכיאולוגיה שלה,המסעות אליה, ומעל לכל אחיזת העם היהודי בה ובירושליים במהלך הדורות.

בינימין נתניהו
נאום לזכרו של רחבעם זאבי ז"ל
הכנסת 15/10/07

כבוד הנשיא , היושבת ראש , משפחת זאבי היקרה, יעל,
פלמח,בנימין, מצדה,צאלה וערבה.

"קום והתהלך בארץ, כי לך אתננה"
כבר שש שנים שגנדי אינו קם ומתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה,
אבל כל מי ששבילי ארץ ישראל יקרים לו ימשיך לזכור אותו.
ביום זכרון זה אני מבקש לעמוד על עיקר אחד של גנדי, שהוא חיוני לנו בכל עת.
גנדי החשיב מאוד את אהבת הארץ,כי ידע שהיא המפתח לשובנו אליה ולהשארותנו בה.
עם שאינו אוהב את ארצו אינו ראוי לה , וסופו שגם לא יאבק עליה.
אבל גנדי הבין שאהבת הארץ תלויה בהכרת הארץ.
ולכן הוא למד את ארץ ישראל על כל צדדיה:
ההיסטוריה שלה,החי והצומח בה,הארכיאולוגיה שלה,המסעות אליה, ומעל לכל אחיזת העם היהודי בה ובירושליים במהלך הדורות.
באהבת הארץ ובידיעה מעמיקה של הבסיס ההיסטורי לזכותנו עליה.
הוא ידע את תולדות היהודים בארץ ישראל על בוריין. בבית הזה אפשר היה להתווכח עמו על ההווה והעתיד , אבל אי אפשר היה להתווכח איתו על העבר.
אי אפשר היה להגיד לו שהיהודים באו הנה רק לאחרונה, לארץ זרה לא להם.
גנדי ידע את העובדות ההיסטוריות .
הוא הכיר היטב את הקשר הרצוף של העם היהודי לארצו ולעירו ירושליים –
קשר שנמשך למעלה משלושת אלפים שנה.
גנדי האמין שחשוב להנחיל את העובדות ההיסטוריות לכל ילד וילדה בישראל.
אבל הוא לא הסתפק בהכרת העובדות.
הוא חשב שבאמצעות כפות הרגליים אפשר ללמוד וללמד "מולדת" לא פחות , ולפעמים יותר, מאשר באמצעות הראש.הוא האמין שאהבת הארץ נקלטת טוב יותר בנשימת אויר הרים מאשר בשיעורים והרצאות. בעניין זה גנדי לא היה רק "נאה דורש", אלא גם "נאה מקיים". הוא סייר אין ספור פעמים בכל חלקי המולדת, אבל גם דאג להנחיל את מורשת ארץ ישראל בדרך מקורית לדורות של תלמידי בתי הספר.

בנוסף לשירותו בממשלה ובכנסת ,בצה"ל ובפלמ"ח, פיתח גנדי מפעל אדירים:
מוזיאון ארץ ישראל. על גבעה נישאת שנמצאו בה שרידים של התיישבות
יהודית קדומה , בנה גנדי מוזיאון למופת, שאינספור תלמידים פוגשים בו בדרך בלתי אמצעית את ההיסטוריה המפוארת של עמנו בארץ הזאת.
הוא שיחזר שם בית בד, מרכז בעלי מלאכה, שוק עתיק, סביל מים, ושימר את שרידי היישוב היהודי הקדום שם.

גנדי לקח תחת ניהולו את הגבעה זרועת הטרשים ברמת אביב והפך אותה למרכז תרבות שוקק חיים ומלא עניין. הוא הצליח להפוך את המקום לאבן שואבת לבני הנוער, והקים מפעל חינוכי להכרת המולדת ואהבת המולדת.
בהוראתו , שונה שמו של המוסד מ"מוזיאון הארץ" ל"מוזיאון ארץ ישראל".

השימוש הנכון בשפה העברית תמיד היה חשוב לו , וגם כאן בחירת המילים לא היתה מקרית, בייחוד כשהדברים נגעו לזכותנו ההיסטורית על ארץ ישראל. הוא היה קשור לכל רגב מרגביה, בכל מקום – אבל קודם כל לירושליים.
גנדי היה בן למשפחה שהתגוררה דורות בירושליים.
גנדי נולד בירושליים ונפל בירושליים.
אין מי שהכיר את ירושליים טוב ממנו, אין מי שאהב אותה יותר ממנו.
בימים אלה , כשעולים קולות שמנסים לטשטש ולהשכיח את זכותנו על הארץ ולנתק את קשרינו עם ציון – ראוי להעלות מחדש את אהבת הארץ והכרת הארץ שגנדי שיווה להן.
שתי מורשות אלו נחוצות לנו היום יותר מתמיד.