רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

הספדים מפי אישי ציבור

בתאריך ל' בתשרי התשס"ב, בהיותו שר בממשלת ישראל, נרצח רחבעם זאבי בידי 3 מתנקשים פלסטינים. אלפי אנשים מכל שכבות העם באו לחלוק לו כבוד אחרון.

אהבנו לשמוע אותו בכנסת, להתבשם מהעושר הלשוני שלו ומהופעותיו התרבותיות ולהתפעל מאהבת ארץ ישראל שפעמה בו.
אהבה להר ולוואדי,לחורש ולאבן,למעין ולפרח הבר.

ישיבת אבל לזכר רחבעם זאבי גנדי
יום שני – 15/10/07 בשעה 15:00
מליאת הכנסת – פתוח לסיקור תקשורתי

שנים רבות לפני הרצח,
כשאלוף רחבעם זאבי פשט את מדיו
ויצא לאזרחות,
הקדיש לו הפזמונאי חיים חפר,
פלמ"חניק כזאבי עצמו, מקאמה.
רחבעם זאבי אהב את המקאמה
ובקש שיקראו אותה במותו.

אני עושה זאת היום ,
במלאת שש שנים לרצח המתועב.
וכך נאמר בין היתר באותה מקאמה:
"אז גנדי הולך ואנחנו רואים,עם לכתו,
איך הדור הזה הולך ומתמעט,
איך אלה אשר נתנו לצה"ל את ראשית הנשימה
הולכים אחד אחד ומסתלקים מן הבמה.

הוא המשיך להלחם במלחמות צהל ובארץ
המרדפים, ולהאבק בטרור.
נתיבי הקרבות הוליכו אותו בארץ כולה.
בכל מקום שהיה בו קרב – גנדי היה שם.
הוא המשיך להלחם לאחר שנבחר
לכנסת ואחר כך לשר בממשלה.
הוא ראה את עצמו חייל ללא מדים.
חיל של ארץ ישראל.

מלחמת השחרור שלו הסתיימה
עם מותו על משמרתו,
כשכדורי המוות של מרצחים שפלים
פלחו את גופו.

גנדי היה חיל
בשרותה של ארץ ישראל.
לוחם עשוי ללא חת ,
שעבר קרבות רבים בחייו
ולחם בגופו למען קיומה
ובטחונה של ארץ ישראל.

קרב אחרי קרב,
מלחמה אחרי מלחמה-
כדורים שרקו סמוך לו,
פגזים התנפצו בקרבתו
ורסיסים התעופפו סביבו.
מכל אלה יצא בשלום
עד שהשיגוהו כדורי מרצחים
בשעת בוקר מוקדמת,במלון ירושלמי.

גם אלה שהתנגדו להשקפת עולמו,
שמרו על ידידות עמוקה אתו,
מעבר למחיצות הפוליטיות.
הידידות הזאת נצרפה בחוויות המלחמה,
ואותה אי – אפשר למחוק.
רעות שנרקמה בפעולות נועזות,
במגורים באוהלי פלמ"ח דולפים
ובלילות ליד המדורות.

איך עוד מעט יקראו להם "לשעבר"
ואולי גם יעשו מסיבה ויכתבו מאמר.

ויש בזה קצת עצב , נודה,
אבל אין צריך לומר כי עוד לא היה כדור הזה (...)
מה נאמר לו לגנדי ביום פרידתו
והרי הוא לא נפרד,
הרי עוד שמו ומעשיו יכו הדים
בין חוף פלשת וארץ גלעד.
הרי עוד הרבה יספרו בו תלמידיו
וחבריו לנשק בצה"ל,
החל בתורת המלחמה שלו וכלה בדאגתו
לחוט ושרוך נעל,
אבל דבר אחד אולי נאמר לו אנחנו , ידידיו:
אשרי האיש שחי כאשר צה"ל וארץ ישראל
למראשותיו".

מלחמת השחרור של רחבעם זאבי,
"גנדי" בפי רעיו ומכריו,
לא תמה בשנת אלף תשע מאות ארבעים ושמונה
(1948).

גם ליריביו המושבעים לא הפריע להתרועע איתו
תוך הפגנת חברות מופלגת.
איש לא יכול היה להישאר אדיש כלפי גנדי.
האיש התקבל, תורתו- לא.
לא היה צריך להסכים עם דעותיו
או לקבל את העמדות שנקט , כדי לחבב אותו.
אהבנו לשמוע אותו בכנסת,
להתבשם מהעושר הלשוני שלו
ומהופעותיו התרבותיות
ולהתפעל מאהבת ארץ ישראל שפעמה בו.
אהבה להר ולוואדי,לחורש ולאבן,
למעין ולפרח הבר.
אהבה לכל צוק ורגב אדמה בארץ.
כי גנדי ייצג דור בארץ.
דור של צבא יחפנים,שהעפיל וכבש את ההר.
דור שנופי הארץ היו לו לבית.
הוא היה אחד מהחבורה
שהביאה לנו את המדינה.

כל מי שהכיר אותו יודע,כמוני,
כי מתחת לחזות הנוקשה משהו
של איש צבא עתיר קרבות ונסיון,
הסתתרה דמות אנושית ורגישה.
אדם בעל נשמה ואוזן כרויה.
השורשים שקשרו אותו לארץ
היו עמוקים ומשורגים בתנ"ך
ובהיסטוריה של עמנו.
גם שמו רחבעם, לא היה שם רגיל,
אביו שלמה רצה שבנו ימשיך
את שושלת שמות מלכי יהודה.
גנדי שהעיד על עצמו שאיננו מלוכני,
קרא לבנו הבכור יפתח – פלמח,
על שם החטיבה שבה שרתו הוא ורעייתו יעל
(תבדל לחיים ארוכים)
לבנו השני קרא בנימין-סייר
ןלשלוש בנותיו נתן שמות ארץ ישראליים מובהקים:
מצדה צאלה וערבה.

לא ניתן לסיים
את תאורתולדות חייו ופועלו של גנדי
מבלי להזכיר את האישה שאיתו.
יעל אשתו , הנמצאת עמנו כאן היום,
היא סמל למסירות יוצאת דופן.
אני זוכרת , כחברת הכנסת וכשרה , כיצד ליוותה אותו
בכל אשר ילך- לדיונים בכנסת , לארועים,
בגשם ובשרב, תמיד שם ,תמיד לצידו.
בפרפרזה על דברי ירמיהו הנביא
נדמתה יעל בעיני,
לאשה שהלכה אחריו במדבר
בארץ לא זרועה.
יעל, גם היום את נלחמת כלביאה,
על שימור זכרו ומורשתו,
לו רק היה יכול לצפות בך
בוודאי היה גאה בך מאוד.

בסוגיית ארץ ישראל השלמה, שהטיף לה,
שלל גנדי כל פשרה.
"אין לי ארץ אחרת"-
השיב למבקריו במסר הציוני הוותיק.
דגל ה"טרנספר" שלו עורר זעם והתנגדות,
אך הוא לא נרתע מלהניפו שוב ושוב.
המחויבות האישית שלו לאידיאולוגיה שלו
היתה עצומה ואין סופית.

רחבעם זאבי חי חיים מרתקים ועתירי מעש,
שנקטעו ביריות מרצחים פלסטיניים.
הוא תרם תרומה רבה למאבק של עם ישראל
על ארצו.
כל חייו היו בסערה, ובסערה עלה השמיימה.

גנדי נהג לומר כי אל הפוליטיקה הגיע בעל כורחו.
לפעילות הציבורית נמשך כפרפר אל מקור האור
רק כדי להפיץ את רעיונותיו.
הוא נחלץ להגן על הבית הלאומי .
בראיון (למיכאל ששר) אמר:
"אם תשאל אותי אם אני נהנה מהחיים הפוליטיים
ואם רצוני להשאר בהם, אענה:
אחזור בריצה לספריה שלי ולמוזיאון
כי אני מבקש לעסוק ביצירה ולא בהתחככות
בכנסת."
כי אכן איש של ספרא וסיפא היה.
אוהב ספר,אוסף ספרים ומהדיר ספרים רבים
שנושאם ארץ ישראל.

רצח שר בישראל
ילווה את עם ישראל ימים רבים.
הפצע כואב והוא צריך להיות חרות בזכרון האומה.
כי ברצח של גנדי היה משהו שהוא הרבה מעבר
לאובדן ולכאב על אדם מוכר שמת.
גנדי נרצח משום היותו שר בממשלת ישראל.
ההתנקשות בחייו באה לפגוע בסמל ריבוני של מדינת ישראל.
היא נועדה להשפיע על עם ישראל ועל המנהיגות
ולערער את בטחוננו מן היסוד.
ולכן אזכור הרצח הנורא
בשורה של טכסים ממלכתיים
איננו פוליטי
וגם אין בו משום הזדהות עם
האידיאולוגיה שייצג.
יש בו משום הבעת עמדה חד – משמעית
שמדינת ישראל לא תתן לפגוע
בסימלי ריבונותה
ותרדוף עד חורמה את אלו המנסים לפגוע
דווקא בתשתית וביסודות
המאפשרים את קיומה.

גנדי היה ויישאר לעד נציג אותנטי
של דור המייסדים.
אדם שהציב תמיד את טובת העם והמדינה
לפני טובתו הוא.

יהי זכרו ברוך.