רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

הספדים מפי אישי ציבור

בתאריך ל' בתשרי התשס"ב, בהיותו שר בממשלת ישראל, נרצח רחבעם זאבי בידי 3 מתנקשים פלסטינים. אלפי אנשים מכל שכבות העם באו לחלוק לו כבוד אחרון.

..."בהר הזה, נורא-ההוד, מְקום מנוחתם של לוחמים וגיבורים, טמון בצנעה "שָׂר וְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל" שמואל ב', פרק ג' פסוק ל"ח); מפקד ומנהיג, איש-רוח ואיש-חַיִל, ספרא-וסייפא, בְּרוּךְ-השראה וּדמות-מופת לאהבת המולדת, ליהדות שורשית ארץ-ישראלית טבעית ושלֵמה".

כבוד נשיא המדינה, שמעון פרס;
יעל ובני משפחת גנדי היקרים, משפחת זאבי היקרה, בנותיו ובניו, נכדותיו ונכדיו;
מכובדי, יושב ראש הכנסת, ראובן ריבלין;
שופט בית המשפט העליון חנן מלצר;
שרים, חברי כנסת;
ראש עיריית ירושלים; יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית נתן שרנסקי;
מוקירי זכרו של רחבעם זאבי "גנדי",

בהר הזה, נורא-ההוד, מְקום מנוחתם של לוחמים וגיבורים, טמון בצנעה "שָׂר וְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל" (שמואל ב', פרק ג' פסוק ל"ח); מפקד ומנהיג, איש-רוח ואיש-חַיִל, ספרא-וסייפא, בְּרוּךְ-השראה וּדמות-מופת לאהבת המולדת, ליהדות שורשית ארץ-ישראלית טבעית ושלֵמה.

קברו של רחבעם זאבי נכרָה כאן לפני שמונֶה שנים, בפסגת ירושלים המאוחדת והשוקקת, בירת-הנצח של עמנו, העיר שבה נולד, וּממנה נבע ואליה זרם מַעְיַין-חייו.

אם נשקיף מזרחה, צפונה ודרומה מכאן, נמצא את טביעת-ידיו של "גנדי" חתוּמה לָעַד במפת ירושלים. היה זה הוא שהתוָוה את גבולותיה הקיימים וּפתח לה מרחבים שהיו לשכונות הוֹמוֹת-אדם, נָוֶוה וּבַיִת למֵאות-אלפים מתושביה.

תשע-עשרה שנה הייתה ירושלים העברית דחוּקה וּמכוּנסת בקצהו של מסדרון צר, סגורה משלושה עֲבָרים בין קווי שביתת-נשק פרוצים וחצויה בקו-עירוני עויֵן, מגוּדר וממוּקש. מול עולם מתנכר, הכריז עליה באומץ דוד בן גוריון כבירתה של מדינת-ישראל, אבל שטחה המצוּמק מנע את התפתחוּתה במשך תשע עשרה השנים שקדמו למלחמת ששת הימים. ועם סיומה של אותה מלחמה, החליטה ממשלת ישראל לאַחֵד לאלתר את ירושלים על-ידי סיפוחה של העיר-העתיקה.

עבודת-המטה לשרטוּט תחומיה המוניציפאליים של הבירה המאוחדת הוטלה על "גנדי", אז אלוף במטכ"ל ועוזר ראש-אג"מ, והוא זה שניצַּח על המלאכה.

מפת העיר המאוחדת שאישרה הממשלה ואישרה גם הכנסת ב-27 ביוני הייתה מעשה-ידיו, ובאותו רגע, ממש באותו רגע, ירושלים יצאה מן המֵּיצַר אל המרחב. שכונות חשובות בעיר - מרמות בצפון ועד גילה והר-חומה בדרום – חבות חוב כבוד וחוב הוקרה ל"גנדי".

רחבעם זאבי, יליד ימין-משה שמוּל חומת העיר-העתיקה, נֵצֶר מצד אביו לחסידי גור וּבֵן לאם ממשפחה שומרת-מצוות, ספג מילדותו המוקדמת וגם מן המַּראֶה שניבַּט מחלון בית הוריו את אורה של ירושלים ואת זיוָהּ של המורשת היהודית.

זו מצאה את ביטויה העַז אצלו במסירוּת-נפש ללא שיוּר לעַם-ישראל, לביטחון המדינה וּלארץ-ישראל. היא הייתה בו לאהבה טוטלית, לוהטת, סוחפת, שירת-חייו ותמצית שליחותו. את כל חבלי הארץ הוא ידע ידיעה חוּשנית, הכיר בהם כל נקיק וּשביל, כל תֵּל וגיא, כל מערה ומסתור, כל משעול. התנ"ך היה לו מדריך וּמַצפֵּן, מְקור כל המקורות וִיסוֹד כל היסודות של קיומנו הלאומי, ההיסטורי, המוּסרי והאמוּני.

הוא שתה בצמא ואָגַר כל ספר וכל ידיעה וכל מֶחקר על ארץ-ישראל, על תולדותיה, על עתיקותיה. הוא חָמַד כל מַפָּה ישנה, כל תעודה נדירה, כל אגדה וסיפור, וכל שיר וָזֶמֶר מזמרת-הארץ. הוא אגר את זה, והוא היה יכול לדבר על זה בפרטי פרטים. לפעמים נדמה לי כאילו את "גנדי" ראתה נעמי שמר לנגד-עיניה כאשר כתבה והלחינה את השוּרות היפות על-פי רבי נחמן מברסלב:
"וּכְשֶׁהַלֵּב / מִן הַשִּׁירָה מִתְמַלֵּא / וּמִשְׁתּוֹקֵק אֶל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל / אוֹר גָּדוֹל / אֲזַי נִמְשַׁךְ וְהוֹלֵךְ / מִקְּדוּשָּׁתָהּ שֶׁל הָאָרֶץ עָלָיו / וּמִשִּׁירַת הָעֲשָׂבִים / נַעֲשֶׂה נִיגּוּן / שֶׁל הַלֵּב".

עמדותיו הפוליטיות של "גנדי" היו אמנם שנויות במחלוקת, בסערות הזמן של אז, בתהפוכות חיינו. אבל מעל הזמן, כפי שכתבה רחל, מעל הזמן, חשוב שיישמע ויהדהד קולו העמוק יותר של גנדי, הערכי והיסודי של "גנדי", שקשור למהות חיינו כאן.

זהו קול גאֶה ובוטח, צרוּף ומזוּקק, של צדקַת-הציונות, של אהבת ציון ושל בניין הארץ ובניין ירושלים. מן ההכרח שהעוגֶן של אהבת-המולדת, של תחושת השייכוּת והזכוּת והבלתי-מעוּרערת שלנו לארצנו, למולדתנו, חשוב שהעוגן הזה, הערכים האלה, לא יָמוּשׁוּ מתוכֵנו וחשוב שהם יוּנחלו מדור לדור.
אני חושב שבכך כּמוּסה מורשתו האמיתית של רחבעם זאבי, גנדי.

אם צריך הייתי לנסח את צוואתו המעשית, אם הייתי צריך לתמצת אותה למשפט אחד, הייתי אומר שהוא היה רוצה שניתן לכל ילד ולכל ילדה בישראל את ספר התנ"ך וננחה אותם:
קודם כל - "וְהָגִיתָ בּוֹ!".
ומיד לאחר מכן - "קוּם והִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ!".

יעל היקרה, משפחת זאבי,
יד אויב מרַצח קיפדה את חייו של האיש שהיה מְאור חייכם – בעל, אב וסָב אוהב ואהוּב, יחיד וּמיוחד, אבל עלילת-חייו הגדולה ומורשתו לא אבדו בנופלוֹ. השראתו מוסיפה לפעום בלב עם מוֹקִיר ואסיר-תודה.

יהי זכרו בָּרוּךְ.