רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

הספדים מפי אישי ציבור

בתאריך ל' בתשרי התשס"ב, בהיותו שר בממשלת ישראל, נרצח רחבעם זאבי בידי 3 מתנקשים פלסטינים. אלפי אנשים מכל שכבות העם באו לחלוק לו כבוד אחרון.

..."זה שמונה שנים חָסֵר נופה של ארץ ישראל את דמותו הנישאת והסוערת של רחבעם זאבי, "גנדי". קולו הצלול לא נשמע זה כבר, מעל דוכן הכנסת והבמה הצבורית והתקשורתית. הקול הנעדר הזה הותיר חלל"...

יעל היקרה,
משפחת זאבי,
אדוני ראש הממשלה,
אדוני יושב ראש הכנסת,
ממלא מקום נשיאת בית המשפט העליון,
שרים, חברי כנסת,
מוקירי זכרו של רחבעם זאבי "גנדי",

זה שמונה שנים חָסֵר נופה של ארץ ישראל את דמותו הנישאת והסוערת של רחבעם זאבי, "גנדי".
קולו הצלול לא נשמע זה כבר, מעל דוכן הכנסת והבמה הציבורית והתקשורתית.
הקול הנעדר הזה הותיר חלל. כי הבליל הקולני של הויכוח הפוליטי והאידיאולוגי הלוהט, נמשך וּממוּחזר שוב ושוב כשהוא לפעמים חודר ללב, אבל במקרים רבים מקהֵה את האוזן מלהקשיב.

רוב הטיעונים משמאל וּמימין כבר התנגחו ונאלצו לחזור על עצמם פְּעָמים אין-ספוֹר. נדירים הצלילים שיש בהם רעננות ועוצמה, "מוסיקה" הזורמת בין השיטין, המסוגלת ללכוד את האוזן בעוֹשְרָה וּברהיטוּתָה.
"גנדי" היה מיוחד בכך, שבין אם הסכַּמְתָּ אתו, וּבין אם חָלַקְתָּ עליו, כשדיבר – שַמְחָה אוזנך. כי "גנדי" השמיע קול חַד וצלול, בהיר ונָהיר, בעברית מהוקצעת וּמשובבת-נפש, באוצר מילים עשיר. ביושר אישי, בִּיְשִירוּת פוליטית, וביוֹשרה סִגנונִית ששיקפו את עולמו.

לפעמים היו דברי "גנדי" מקוממים ומעוררי חֵמָה – אבל ידעת כי בדַם ליבו הם נאמרים. כי את האמת שלו הוא מַטִּיחַ בך ללא כְּחָל וּשְׂרָק. הפה לא סגר את הלב.
עמדותיו נראו כיצוּקות מפלדה. בלתי נכנעות לרוּח הזמן, ובלתי נסוגות מול היגיון שונֶה משלו.

לכאורה, "גנדי" היה מסור לתורה שהוא חשב אותה כציונית רדיקלית ובעלת נטייה סוציאליסטית כלשהי, הוא גיבש אותה באוהלי הפלמ"ח, שתקעו יתדות בהתיישבות העובדת, ומאוחר יותר מעל ספסלי הכנסת.
והיה גם גנדי הנוסף. רחבעם זאבי, אלוף בצה"ל ועוזר ראש אג"מ ב-1967, שידע לשקול שיקולים מעשיים מתוך ראייה אסטרטגית.
עם תום מלחמת ששת הימים הָגָה "גנדי" תוכנית שנקראה: "מדינת ישמעאל", כלומר מדינה פלשתינאית על חלק משטחי יהודה ושומרון, קשורה פֵדֵרָטיבית למדינת ישראל.
להצעתו הוא צירף אזהרה, כי יש למהר ולהקים את המדינה הפלשתינאית, משוּם שֶׁ – ואני מצטט: "שלטון ישראלי ממושך יַרחיב את השנאה והתהום בין תושבי הגדה המערבית לישראל בגלל הצעדים האובייקטיביים שיהיה הֶכְרֵחַ לנקוט בהם להבטחת הַסֶּדֶר והביטחון".
"גנדי" עקב אחרי השינויים שחלו במפה הגיאוגרפית ובמערך הדמוגרפי, ומה שהֵבין והציע כבר ביוני 67' הפך בימינו ליסוד של תוכנית אחרת.
נכון ש"גנדי" נקט עמדות בלתי מתפשרות שרבים, ואני בתוכם, דחו אותם מכל וכל אבל שלמות הארץ אינה תורה גזענית.

אני סבור שרחבעם זאבי, בֶּן הארץ, שהכיר היטב את נופה האנושי וההתיישבותי, התהלך עם עַרְבִיֵּי הארץ, דיבר את שפתם ורכש ביניהם ידידים רבים. הוא חָשׁ כלפיהם קירבה והערכה.

אם בסכסוך הלאומי הוא היה בלתי מתפַּשר, הרי שבַּמישור האנושי, הוא היה אדם חם ורגיש למצוקת זולתו, לכבודו האנושי, לזיכרונו הראוי.
ידם של מרצחים נתעבים גָּדעָה את נתיב חייו עתירי המעש ורבי הרגש של רחבעם.
הוא הותיר אחריו בשברון-לב אותך, יעל, הרעיה המסורה שהלכת עמו בכוחך את כל הדרך. ואת המשפחה הגדולה והאוהבת שהקמתם יחדיו.
הוא הותיר אחריו גם מורשת וּמופת של ידיעת ארץ ישראל וּדבֵקוּת בכל שעל ורגב מאדמתה וקדמוניותה.
הוא נחתם בזיכרונם וּבעומק ליבם של אנשים מכל המחנות, חסידיו ויריביו, כדמות מיוחדת וּבלתי שגרתית, שתרומתה לתקומת המדינה, לעוצמתה הביטחונית, לנופה המרהיב ולַהֲוָויָיתָהּ החברתית הייתה בעלת אופי ייחודי.

נזכור את "גנדי" כאוהֵב עמו ומולדתו בלב וָנפש. עַז ותקיף במסירוּתו לארצו, לוחם וּמפקד מעולה בשדה המערכה וּפוּלמוסן חריף, בויכוח הבין-מפלגתי. איש סוער וּמַסעיר, שחסרונו כואב ותרומתו בלתי נשכחת.
יהי זכרו בָּרוּךְ.