רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

הספדים מפי אישי ציבור

בתאריך ל' בתשרי התשס"ב, בהיותו שר בממשלת ישראל, נרצח רחבעם זאבי בידי 3 מתנקשים פלסטינים. אלפי אנשים מכל שכבות העם באו לחלוק לו כבוד אחרון.

אני וגנדי היינו מאותו הכפר, הכפר של ארץ ישראל הטובה. את גנדי הכרנו, אני ורעייתי גליה, ב- 1954, כשאני הייתי רב"ט והיא טוראית ורחבעם היה סגן אלוף וראש מטה פיקוד דרום.
גנדי אהב את שירי ארץ ישראל ובא לשיר אתנו בלהקת הנח"ל. כך התיידדנו והידידות הזאת בינינו התפתחה והפכה לסיפור אהבה ולידידות רבת שנים שנמשכה מאז ועד עצם היום הזה.

אני וגנדי היינו מאותו הכפר, הכפר של ארץ ישראל הטובה. את גנדי הכרנו, אני ורעייתי גליה, ב- 1954, כשאני הייתי רב"ט והיא טוראית ורחבעם היה סגן אלוף וראש מטה פיקוד דרום.
גנדי אהב את שירי ארץ ישראל ובא לשיר אתנו בלהקת הנח"ל. כך התיידדנו והידידות הזאת בינינו התפתחה והפכה לסיפור אהבה ולידידות רבת שנים שנמשכה מאז ועד עצם היום הזה.
הפכנו לחברים בלב ובנפש. אני וגליה, וגנדי ויעל שלצידו. התראינו מדי שבת בצהריים, פעם בביתי, פעם בביתו, פעם בבית חברים משותפים, הלכנו ביחד לתיאטרון וטיילנו ביחד ברחבי הארץ וגם בחו"ל.
הדבר הכי חשוב לגנדי, אחרי האשה והילדים, או אפילו במקביל אליהם, היה ארץ ישראל. אהבתו לארץ היתה איומה. הוא אהב והכיר כל רגב אדמה, כל הר וכל גבעה, כל ואדי וכל צוק.
היה זה תענוג צרוף להלך איתו בשבילי הארץ, בהר ובגיא, לנשום אתו את אהבת הארץ ולשמוע את סיפוריה.
את הביקור האחרון עשינו ביחד בגוש קטיף. ראיתי את גנדי שמח ומאושר עד אין קץ, כשהוא רוקד עם ספר תורה חדש שהוכנס לבית הכנסת בגוש, בשבילו זו היתה מסיבה של התעלות.
גנדי היה גאה בכך שהוא תוצר וגם מייצג ומנהיג של דור הפלמ"ח ודור תש"ח. אבל לצד הרצינות ההיסטורית והתהומית שבה התייחס לחבלי ארץ מולדת, להיסטוריה של הארץ ולביטחונה הוא היה גם 'שטותניק נפלא, עלם חמודות, מלח הארץ, איש נעים להתרועע, אוהב ויודע שיחה, בעל חוש הומור נפלא שניתן היה להתלוצץ אתו על הא ועל דא וגם לשבת סביב המדורה ולשיר.
גנדי היה חבר עוטף, כשהיית צריך היה עוטף אותך בחיבה ובאהבה אין קץ, מושיט יד תומכת, נותן עצה ומסייע לך בכל מה שאתה זקוק לו, אבל מעל הכל עמדה כל השנים מסירות האין קץ שלו לארץ ישראל. זו מסירות בלתי נלאית, עד קצה גבול הנשימה. איזה כיף היה להביא לו ספר על ארץ ישראל ממרתף ספרים בלונדון.
ימים כלילות היינו רובצים בעליות גג ובמרתפים מעופשים, מחטטים ומחפשים ספרים ומפות עתיקות על ארץ ישראל. את רוב ימיו בילה בספריית א"י הפרטית שלו המכילה בלא גוזמה, אלפי ספרים.
גנדי הדביק אותי בחיידק אהבת ארץ ישראל וטיפח אותה. יחדיו הבאנו פעם מלונדון את ספינתו של חוקר א"י רוב רוי והצבנו אותה במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב.
זכיתי גם שגנדי ערך בשבילי ספר "חיים מספר על טופול" וזכיתי לאייר עבורו כ- 20 ספרי א"י שהוציא בהוצאת משרד הבטחון.

כשחזרתי משפת הים, השאירו לי חברים שלי ושל גנדי עשרות הודעות במשיבון, גנדי שלנו נורה. נסעתי לבית החולים אבל כשהגעתי גנדי כבר לא היה.
ואם שואלים אותי היום מה צוואתו של רחבעם, של גנדי, הייתי אומר שבבניין הארץ ננוחם. זוהי צוואתו של גנדי.