רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

הספדים מפי אישי ציבור

בתאריך ל' בתשרי התשס"ב, בהיותו שר בממשלת ישראל, נרצח רחבעם זאבי בידי 3 מתנקשים פלסטינים. אלפי אנשים מכל שכבות העם באו לחלוק לו כבוד אחרון.

גנדי, לפני כארבע שנים ישבנו שנינו במשרדי המפלגה בתל-אביב, ותוך שיחה ארוכה על תפיסת הביטחון כפי שאתה רואה אותה, הגענו באופן טבעי לנושא הטרור והרצח שפוגעים באחינו יום-יום, ואז הוצאת ממגרתך נייר מקופל, חתמת אותו במעטפה ונתת לי. אמרת לי, אריאל, זו מקאמה שכתב חברי מהפלמ"ח חיים חפר, באוקטובר 1973, כאשר פרשתי מצה"ל. אמרת לי כי כאשר יגיע יומך, אתה מבקש שנגיד כאן על קברך דברים אלו, ואת צוואתך זו אני מקיים היום:

גנדי, לפני כארבע שנים ישבנו שנינו במשרדי המפלגה בתל-אביב, ותוך שיחה ארוכה על תפיסת הביטחון כפי שאתה רואה אותה, הגענו באופן טבעי לנושא הטרור והרצח שפוגעים באחינו יום-יום, ואז הוצאת ממגרתך נייר מקופל, חתמת אותו במעטפה ונתת לי. אמרת לי, אריאל, זו מקאמה שכתב חברי מהפלמ"ח חיים חפר, באוקטובר 1973, כאשר פרשתי מצה"ל. אמרת לי כי כאשר יגיע יומך, אתה מבקש שנגיד כאן על קברך דברים אלו, ואת צוואתך זו אני מקיים היום:
גנדי, אז גם גנדי הולך, עוזב אותנו וזהו / אוטוטו הוא מוריד את הדרגות מן הכתפיים ואת אותות המלחמה מחזהו / אוטוטו וחולצת החאקי תוסר ותעלם מן העיניים / ואת האלוף תתחיל לרדוף המילה הזאת - בסוגריים / אוטוטו ופרק מופלא בחייו של איש מסתיים ותם / פרק יפה ואכזרי הקלוע פרחי אש ופרחי דם / פרק השוזר בתוך עצמו את דברי ימי האומה עם דברי ימי האדם //
אז גנדי הולך / ואנחנו רואים עם לכתו, אך הדור הזה הולך ומתמעט / איך אלה אשר נתנו לצה"ל את ראשית הנשימה / הולכים אחד אחד ומסתלקים מן הבמה / איך עוד מעט הם יקראו להם לשעבר / ואולי גם יעשו מסיבה ויכתבו מקאמה ומאמר / ויש בזה קצת עצב, נודה, אבל אין צורך לומר / כי עוד לא היה הדור הזה בעצם דור מאושר / עוד לא היה דור אשר עשרות שנים / עמד כך עם ההיסטוריה היהודית, פנים אל פנים / ראה אותה כך ביגונה, בשעותיה הקשות ביותר / וראה אותה כך בצהלתה, בימי הניצחונות והפאר / דור אשר ראה ועשה במו ידיו את דברי הימים והקורות / דור אשר ראה את הזריחה אחרי ליקוי מאורות / מה לומר, אצל עם אחר זה מספיק לשבעה דורות //
כן גנדי הוא איש הדור הזה. כל דף, כל פרק, כל הכרך / הרבה הלך בנתיבותיו, הרבה פעמים הראה גם את הדרך / הוא היה שותף לייסוריו, לאבלו, לשמחותיו / שותף לזמר ועלילותיו, שותף למאות קרבותיו / שותף למלחמות הבזלת בצפון ולמערכות הנגב המדברי / אחד מאלה שעשו, כמו שאומרים, בשתי ידיהם את הצבא העברי //
אני זוכר שעת צהריים אחת, והשמש מכה / ואני עומד ליד גנדי על הסרטבה והוא צופה אל הבקעה / והוא מביט אל ארץ המרדפים העייפה והשחונה / והוא מדלג הלוך ושוב בין הורדוס לבין ההיתקלות האחרונה / והוא מדבר על העצים והאבנים וקורא לי כל ואדי בשמו / והוא מצטט איזה נביא או מלך, שמשום מה מסעירים את דמו / ואני בחום הזה כבר לא בטוח אם אני מדבר עם רחבעם זאבי או עם רחבעם בן שלמה / ורק אחת ידעתי, כי בארץ העייפה הזו, ארץ ללא צל / יש מעטים כמוהו השייכים לגיאוגרפיה ולהוויה הזו ששמה - ארץ-ישראל //
מה נאמר לו לגנדי ביום פרידתו, והרי הוא לא נפרד / הרי עוד שמו ומעשיו יכו הדים בין חוף פלשת וארץ גלעד / הרי עוד הרבה יספרו בו תלמידיו וחבריו לנשק בצה"ל / החל בתורת המלחמה שלו וכלה בדאגתו לחוט ולשרוך נעל / אבל דבר אחד אולי נאמר לו אנחנו, ידידיו / אשרי האיש אשר חי כאשר צה"ל וארץ-ישראל למראשותיו //
גנדי, מי שהכיר אותך מקרוב, למד ממך רבות, אך לצערנו לא הצלחנו ללמוד ממך הכל. בני עוולה שרצו לרצוח אותך ואת דרכך, הצליחו לקפד את חייך, אבל לא את דרכך. אנו נמשיך לשאת בגאון את דגל מולדת למען המולדת. לא נשקוט ולא ננוח, עד אשר נצליח להנחיל את מורשתך לכל העם. לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן-חורין להיבטל ממנה.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.