רחבעם זאבי גנדי
logo memshala icon

משרד ראש הממשלה

המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל

הספדים מפי אישי ציבור

בתאריך ל' בתשרי התשס"ב, בהיותו שר בממשלת ישראל, נרצח רחבעם זאבי בידי 3 מתנקשים פלסטינים. אלפי אנשים מכל שכבות העם באו לחלוק לו כבוד אחרון.

בכל תחנות חייו, ובכל שדות פעולתו היה גנדי נטוע עמוק בארץ הזאת, בתולדותיו של העם הזה ובתרבותו. דור חמישי בירושלים, לוחם ומפקד בפלמ"ח – חטיבת "יפתח". קצין ומפקד בצה"ל למן הקמתו של צה"ל ועד פרישתו של גנדי שבועות מספר לפני מלחמת יום הכיפורים, כאלוף פיקוד המרכז. מסלול שירות ודרך חיים שאבני הדרך בה הם אבני הדרך בתולדותיו של צה"ל.

משפחת זאבי, האלמנה יעל, הבנים יפתח-פלמח וסייר-בנימין, הבנות צאלה, מצדה וערבה, נכדיו של גנדי, ידידו ומוקיריו, שר הביטחון, סגן שר הביטחון, אלוף פיקוד העורף, מפקדים ואורחים.

נאספנו כאן היום לטקס קריאת שמו של מחנה פיקוד העורף על שמו של השר והאלוף רחבעם זאבי גנדי זכרונו לברכה.
לקריאה בשם נודעת מראשית ימיה של התרבות היהודית משמעות עמוקה. תרבות שהאמינה כי העולם נברא במאמר, ייחסה מאז ומתמיד משקל רב לקריאה בשם. כך באברם אבינו ששמו מוסב לאברהם ("כי אב המון גויים נתתיך") וכך ביעקב אבינו המקבל את שמו, ישראל, לאחר המאבק הלילי עם המלאך בעת שובו מחרן לארץ ישראל ("כי שרית עם אלוהים ואנשים ותוכל").
מסורת זו הייתה מוכרת היטב לגנדי שכדרכו הוסיף לה נדבך משלו. כך כאלוף פיקוד המרכז הנותן להיאחזות הנח"ל "מצפה שלם" את שמה לזכרו של ד"ר נתן שלם, מחוקריו הראשונים והחשובים של אזור מדבר יהודה ושל ארץ ישראל. וכך בשמות שבחר לתת לבניו ולבנותיו.

בכל תחנות חייו, ובכל שדות פעולתו היה גנדי נטוע עמוק בארץ הזאת, בתולדותיו של העם הזה ובתרבותו. דור חמישי בירושלים, לוחם ומפקד בפלמ"ח – חטיבת "יפתח". קצין ומפקד בצה"ל למן הקמתו של צה"ל ועד פרישתו של גנדי שבועות מספר לפני מלחמת יום הכיפורים, כאלוף פיקוד המרכז. מסלול שירות ודרך חיים שאבני הדרך בה הם אבני הדרך בתולדותיו של צה"ל.
גם לאחר שחרורו מצה"ל הוסיף גנדי להיות, עד יומו האחרון, לוחם ואיש אמת שלא נרתע מעולם להיאבק על דעתו ועל האמת שלו, עד שנפל, נרצח, כשר בישראל, בידי מתנקשים בני עוולה, בפתח חדרו במלון בירושלים – עירו. החלל הבכיר ביותר בלחימה המרה והמורכבת הניטשת זה למעלה משלוש שנים, על זכותנו הבסיסית לחיות ולקיים כאן מדינה יהודית עצמאית, בארץ ציון וירושלים.

במורשת צה"ל חקוקה דמותו של גנדי כדמות מופת של מפקד ולוחם הצועד תמיד בראש חייליו. כך כמ"מ צעיר, בהכשרת מעוז בחטיבת יפת"ח, בקרב העקוב מדם במלכיה במלחמת העצמאות, וכך גם כאלוף פיקוד המרכז בתקופת המרדפים. גנדי, כאלוף הפיקוד, לא הסתפק רק בגיבוש המענה המבצעי, התפיסה והתורה של "המרדף", אלא דאג להיות תמיד בשטח, תמיד בראש חייליו והשתתף אישית בלמעלה מ-120 מרדפים.

נזכור את גנדי כבן הארץ, שאת שביליה ואת נופיה אהב כל כך והכיר וידע באופן שמעטים יכלו להתחרות בו. ידיעה – במלוא מובנה של המילה. ידיעה הנקנית בזיעת הסייר, ידיעה הנקנית בלימוד שקדני ואוהב של תולדותיה של הארץ הזאת, באוסף העצום של שרידי תרבותה החומרית של הארץ, שכינס לימים במוזיאון ארץ ישראל בעת שניהל אותו, באוסף הנדיר של כתבי יד וספרי ארץ ישראל שצבר ואסף במהלך חייו.

זו הדוגמא אשר הציב לנו גנדי. מופת של מפקד ולוחם הנטוע בנופיה של הארץ הזו, בן תרבות שכל רבדיה, מכמניה ועושר יצירתה של השפה העברית, קיבלו בפיו מימד חי ורענן כל כך. כזה היה גנדי, מיזוג מופלא של לוחם ואיש ספר, של מפקד ובן תרבות. מיזוג שבא לידי ביטוי חד וצלול בכהונתו בתפקיד אלוף פיקוד המרכז.

אלוף הפיקוד המוביל את הלחימה בארץ המרדפים, הוא אותו אלוף פיקוד המחדש בגזרתו את מסורת הדלקת המשואות שהיו משיאין בימי הבית השני, מירושלים לבבל כדי לבשר לגולת בבל על ראשי חודשים ומועדים.

גנדי היה, אולי יותר מכל אדם אחר שהכרתי, גילומה החי של קביעתו השירית של שאול טשרניחובסקי: "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו".
נופיה של המולדת – הפיזיים, האנושיים והתרבותיים היו כל עולמו. אותם הכיר, אהב וידע, ולמענם רתם את חייו כולם, חיים אשר מיום שעמד על דעתו ועד יום מותו הם מסכת אחת של לחימה ומאבק למען תקומתו של העם היהודי בארצו.

זוהי מורשתו של גנדי עבורנו. ממורשת זו נשאב עוז ותעצומות גוף ונפש להמשיך ללא ליאות במאבק להבטחת החיים, הביטחון והשלום לעם ישראל ולמדינת ישראל.

יהי זכרו של גנדי ברוך.